Saving Grace | Julie Garwood

סתומה, את לא מבינה שהוא אוהב אותך?

(מתוך שיחות עם דמויות בדיוניות)

סקוטים. כמה שאני אוהבת סקוטים. בעיקר לוחמים סקוטים. שיער ארוך, חזה חשוף, קילטים, צבעי מלחמה. אני במיוחד אוהבת את אלה שנולדו ברמות סקוטלנד (נו, Highlanders) והכי אוהבת את אלה שמאכלסים את ספריה של July Garwood, סופרת שמאז שגיליתי אותה הספיקה לעבור לתקופה הוויקטוריאנית ומשם לספרים עם רוצחים סדרתיים, סוכני FBI מסוקסים ועלמות במצוקה (אנחנו באמת צריכים לדבר בהזדמנות על הזליגה השגורה מדי של סופרות מרומנטיקה למתח ועל הנזקים שהיא גורמת לחווית הקריאה שלי).

הספר הראשון של גרווד שקראתי היה Saving Grace וזה היה גם הספר הז'אנרי הראשון שניסיתי לספר עליו לבנזוג. אני אוהבת לספר לו על ספרים שקראתי. זו דרך נהדרת לשחזר את חווית הקריאה ולפעמים גם פתיחה לדיון בנושאים שהטרידו או הלהיבו אותי. יש ספרים שאני מדווחת לו עליהם תוך כדי הקריאה. אני לא בטוחה שהוא תמיד מקשיב ויש מצב שגם אני לא תמיד מספיק ברורה, אבל לפחות הוא לא מנסה לאשפז אותי בכפיה כשאני צועקת על הדמויות או על הסופר/ת. ולא. אל תגידו לי שזה לא עוזר.

אני פה רק בשביל החצאית

בכלאופן, כדי לשמור על איזו שהיא תדמית של אדם רציני נמנעתי עד אז מלדבר אתו על הקריאה הרומנטית שלי (אף שהיה מודע לה עד כאב. לעתים קרובות מדי קיבל מאמאזון המלצות חמות לרכישת ספרים ז'אנרים "בהתבסס על רכישותיך הקודמות"), אבל את Saving Grace  ממש אהבתי (עד כדי קנייתו פעמיים נוספות, כי חברות "שכחו" להחזיר לי אותו) וממש התחשק לי לחלוק את התחושה הזו עם הבנזוג. ותוך שניסיתי לנסח לעצמי מה בדיוק אומר לו הבנתי שזה לא יהיה פשוט – איך מספרים על ספר שכל התפתחות עלילתית בו מגויסת לקידום הרומנטיקה? היא אלמנתו הצעירה של לורד אנגלי, הוא מנהיג שבט סקוטי, היא מתחתנת איתו כדי שלא להינשא לאציל שבחר עבורה המלך, הוא נישא לה בגלל האדמה שהיא מביאה איתה כנדוניה, היא חוותה התעללות בנישואיה הראשונים, הוא גדל בשולי החברה עם ממזרים ומנודים כמוהו ומעולם לא ידע אהבת משפחה. וכשהם נפגשים עפים ניצוצות ולאט לאט נבנים אמון ואהבה. זו התבנית של המוני ספרים רומנטיים והיא כשלעצמה לא הסיבה לכך שאנחנו אוהבות או מתרגשות מספר מסוים. אז איך מגדירים את הדבר החמקמק הזה שספר תבניתי הצליח לעורר בך?

נדמה לי שהתשובה נמצאת בפרטים הקטנים. מה שמביא אותי לכאן ולעכשיו. למה דווקא ג׳ולי גרווד  ובמה שונים מהספרים שלה מספרים אחרים שניסיתי לקרוא וזנחתי, למרות הסקוטי השרירי על הכריכה?

וגם פה. רק בשביל החצאית.

גרווד כותבת טוב. ולא. זה לא מובן מאליו. היא כותבת דמויות מעניינות, מתפתחות, שקל לאהוב, סצנות לא מתוחכמות אבל מעוצבות היטב, כאלה שמשעשעות את הקורא שנמצא תמיד צעד אחד או שניים לפני גיבורי הספר. היא מצטיינת בעיצוב מערכות יחסים אמינות גם בסיטואציות מופרכות, בבניית מתח מיני ראוי והארוטיקה אצלה משרתת את הסיפור ולא להיפך. הנשים אצלה חזקות ותמיד יזכו ליחס מכבד ממי שגרווד זיווגה להם, גם אם אלו מתחילים את הספר עם כוונה אחרת. אין אצלה רוע. כלומר – יש אנשים רעים והמעשים שלהם ממש מרושעים  (עד כדי סוג של קריקטוריות), אבל הם נמצאים ברקע. שומעים עליהם, לא חווים את הכאב בזמן אמת. ומעבר לכל זה – מורגש שגרווד אוהבת את התקופה. היא רואה אותה באור רומנטי (משהו שלא תמצאו בספרים הוויקטוריאנים שלה) ומייחסת לסקוטים ולעלמות החן שלה סוג של תום ששורה על הספרים כולם והופך את הקריאה בהם לכיף.

ובשעה שרפרפתי על ספריה גרווד כדי לסמן את אלה שאני ממליצה לקרוא נתקלתי בספר שעוסק – תחזיקו חזק – ברומן היסטורי שגיבורו הוא איש זאב סקוטי. מההילנדרס! א-נשים, מתתי והגעתי לגן עדן (או שלא. אדע אחרי הקריאה. מבטיחה לדווח).

סולם עלמא: תנו לי עוד ספרים כאלה ואתן לכם את ממלכתי.

שום חצאית. באסה.

רוצים לדעת עוד?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

מקטלוג הספרים שלנו

פוסטים אחרונים מהבלוג

קטגוריות

בואי ננהל רומן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

15 מחשבות על “Saving Grace | Julie Garwood”

  1. אוי כמה נהניתי וצחקתי וכמה זה נכון שאם זה כתוב היטב זה פשוט תענוג. זה קצת כמו שאמרו אתמול בהדלקת נרות אצלנו, מורה טוב יגרום לתלמיד להתעניין גם בגידול חסה בשטחים ועל אחת כמה וכמה כשהנושא מעניין מלכתחילה. רק שאלה קטנה כדי שנכיר טוב יותר, את כל זה את קוראת רק באנגלית?

    1. אני מנסה גם בעברית, אבל אני חייבת להודות שיותר קל לי באנגלית. הזמינות גדולה יותר, אני לא צריכה להתעסק בשאלה האם התרגום מדויק (ולעתים קרובות מדי הוא לא), יש מגוון גדול יותר של שמות תואר לאברי הגוף האינטימיים ואלה ברובם פחות מביכים מהמקבילות העבריות שלהן.

  2. את מעלה לי חיוך בכל פעם.
    שולחת אותי לקניות באמזון וזה לא שאין לי מקום בספריה. אין לי, אבל אני בדיגיטלי במילא, העניין שאין לי זמן.
    היי, יודעת אולי איפה אפשר לקרוא ועוד לקבל על זה תשלום? או לפחות להפסיק לקבל הערות מהאיש שנמאס לו שאני תקועה עם האף במכשירים…
    הדבר היחיד שהוא מודע לו (ולא עד כאב, חח) זה הפנטזיות של אשתו. חושבת שכל הבעלים ככה. אז שלא יבכה על הרכישות. סכום חד ספרתי נקודה 99 סנט זה מחיר פעוט לשלם על שידרוג חיי הנישואין.

  3. אה, וסליחה שנסחפתי, בכל אופן סקוטים.
    בזמן האחרון שקועה בחלומות על ג'יימי.
    אין כמו היילנדרים עזים ובעיקר חתיכים.
    ואנשיזאב….גררר…. 😉

  4. שי יעקובסון

    חצאיות נהדרות!!! ואנחנו מתגאים במורשת הסקוטית שלנו (באמת! חמותי משם ממש).
    וגם הכתיבה שלך נהדרת. ההומור והקריצה יחד עם הכמיהה ללבבות ולחיבור ביניהם. מחכה מאד לשמוע על איש הזאב.
    ואם כבר פנטזיה- בתור מי שהדיאטה הספרותית שלה מבוססת בעיקר על ספרי נוער (ששם הסופים טובים) ופנטזיה-נוער (ששם מעניין לרוב) מעניין אותי מאד לשמוע אותך על הספר 'מחוננת' (קריסטין קשור) שם מצאתי שהרומנטיקה היתה אחת הטובות שיצא לי לקרוא.
    בברכת אור ודרור !
    שי.

  5. את נוכריה מאת דיאנה גבלדון קראת?
    יש שם את הסקוטי ההיילנדר החתיך שלובש חצאית הכי שווה בספרות בת זמננו.

    1. ברור. לפני שנים. ולמרות שעל הנייר הכל היה נכון בפועל לא המשכתי לספר השני. היה לי אכזרי מדי. ההתעללות בג׳יימי כשהוא נופל בשבי הבריטים ועונש ההלקאה שג׳יימי היה חייב לתת לקליין (וגם נתן). נו פאן ואני פה בשביל הכיף.

  6. ת'אמת, הרומנטיים הם לא הז'אנר המועדף עלי. מעדיפה מתח ביי פאר
    הפוסטים שלך, לעומת זאת, סוגה עילית. תענוגות
    את משעשעת אותי. זה מעולה!

  7. ניסיתי לצלוח עד הסוף אבל איבדתי עניין בשלב שהאמא אמורה לבוא לביקור.
    באמת שרציתי , אבל פשוט לא באמת עניין אותי מה יקרה הלאה.
    ממשיכה לעבר החוואי הניו זילנדי.
    נקווה לקריאה עד 4 בבוקר בנשימה עצורה

להגיב על dorit ביטול התגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *