תודה שהקשבתן

איפשהו בתחילת הספר שסיימתי היום, Thank you for listening, מסבירה הגיבורה את ההבדל בין ספרות נשים לרומנים רומנטיים במילים הבאות:

ספרות נשים היא פרוזה שנכתבת על ידי נשים ועוסקת בנושאים שמעניינים נשים. היא מציאותית ונאמנה לחיים עצמם – חיי היומיום, מוות, הישגים, כשלונות וכו׳. במרכזה של הספרות הרומנטית, לעומת זאת, נמצא סיפור אהבה. זו מעשייה, וכמו כל המעשיות העלילה חייבת להסתיים בסוף טוב. HEA. הפילי אבר אפטר. הבחור יזכה בבחורה. אה, ועל פי רוב יהיה בה סקס. הרבה סקס. לוהט.

זו הבחנה מעניינת כי הספר הזה הוא דוגמא חיה לכך שיצירה ספרותית יכולה בקלות ליפול בו זמנית לתוך שתי הקטגוריות. היא יכולה להיות רומן רומנטי עם סיפור אהבה מרכזי ומתח מיני וסקס מצוין, שלא לדבר על שלל קלישאות הז׳אנר, ולעסוק במקביל בנושאים כבדי משקל שנוגעים להתפתחות א-נ(ו)שית בצורה מציאותית ביותר. למעשה, אם יש משהו שהספר המצוין הזה מלמד זה עד כמה הגבול בין מה שמכונה רומן רומנטי ובין מה שנחשב פרוזה נשית מטושטש, ולמעשה ההגדרה מושפעת משיקולים שיווקים. רומנים רומנטיים בעטיפת פרוזה (אתן יודעות למה כל הנשים האלה על הכריכות מפנות אליכן את הגב? כדי שלא תראו אותן מגלגלות עליכן עיניים. כן, כן, תמשיכו להעמיד פנים שאתן לא קוראות רומנטיקה) או פרוזה בעטיפת רומן רומנטי (כי תכלס, אלו הספרים שמוכרים היום) – שניהם היינו הך, ושניהם כובשים את רשימות רבי המכר.

עכשיו, יש לי הרבה מה לומר על המונח ספרות נשים שהחליף את הצ׳יק ליט (ספרות בחורות). השם המתנשא הוחלף בשם מכובס אחר שמרמז על ספרות קלה לנשים קלות דעת. כאילו פרוזה שלא נופלת בקטגוריה הזו היא כולה מופת לגברים חושבים. אבל זה לא הנושא הפעם. הנושא הפעם הוא הספר שבתמונה, שאת האודיו שלו שמעתי לפני כמה שנים ובימים אלו יצא בעברית בהוצאת ״דרלינג״.

״רק כשזה אנחנו״ של קלואי ליס מוגדר באתר עברית כרומן רומנטי/אירוטי, הגדרה שתרחיק אותו אוטומטית מבמת הפרוזה בחנויות, אלא אם ההוצאה תשנה את ההגדרה. ואכן יש בו לא מעט טרופים מוכרים: רומן קולג׳, הספורטאית והתלמיד השקדן, משונאים לאוהבים. אפילו makeover יש לנו שם. שלו. בטח שלו. ויש סקס. בערה איטית וסקס טוב, כשהוא כבר מגיע. אבל גם אם היו שם לא מעט רגעים שחייכו אותי, מרכז הכובד של הספר נשען על שורה של נושאים רציניים: בן משפחה חולה, נכות ואובדנים שונים (נושאים שהוא חולק עם ״שומרת הראש״ של קתרין סנטר שיצא לאחרונה ושהוגדר על ידי הוצאת ידיעות אחרונות כפרוזה/רומן רומנטי. הדמויות שם על הכריכה אומנם עומדות עם החזית אלינו אבל אין להן תווי פנים. אתן כבר יודעות למה). בכל אלה ״רק כשזה אנחנו״ מטפל ברגישות רבה במעטפת של סיפור אהבה, עם קו עלילה מציאותי כתוב היטב ועם דמויות מרובדות ומתפתחות. הוא רומן רומנטי בה במידה שהוא ספרות נשית או – לטובת מי שכמוני לא אוהבת את המושג (למה קוראים לזה ספרות נשים? מקשה הגיבור ב-Thank you for listening, ועונה בעצמו – מיזוגניה. ברור) – פשוט ספר פרוזה מקסים.

מומלץ.