קבלו רוצח שכיר עם OCD

ספוטלס של הסופרת הקנדית קמילה מונק היא אחת הסדרות הכי מצחיקות, הכי אפלות והכי כייפיות ששמעתי ever. מדובר בסדרה שמלגלגת על כל קלישאות הז'אנר הרומנטי תוך כדי שהיא מלהטטת בהן וביניהן ומצליחה להפיק סיפור מרתק, נוגע וקורע. באמת. רצי הבוקר של אבן יהודה יכולים להעיד איך נחרתי מצחוק תוך כדי הליכה בתקופה שהקשבתי לספרים. שתי התקופות אם לדייק, כי הקשבתי פעמיים ברצף.

הגיבורה – שהעלילה מסופרת מפיה (גוף ראשון למי שזה מה חשוב לה) – היא מתכנתת באמצע שנות העשרים לחייה. בתולה (סיפור ארוך), חובבת רומנים רומנטיים בעלי שמות מגוחכים כמו "מרוסיה בתאווה", "המלצרית היפה של המיליארדר" ו״הכלה בהזמנה של משנה הצורה הסקסי״ ובעלת נקודת מבט מרעננת ושונה על החיים. הגיבור שלנו, לעומת זאת, הוא מחסל מקצועי. עם OCD. ומכאן השם ספוטלס – הצורך שלו להשאיר הכל ללא רבב וגם התמימות שלה. תשכחו מכל מה שאתן מכירות – תהיה חטיפה, יהיו יריות ועינויים וסכנת מוות. יותר מפעם אחת. ואתן תצחקו. גם ברגעים הקשים אתן תצחקו.

בסדרה יש חמישה ספרים. כולם על אותו הזוג, אבל אל תדאגו, בניגוד לסדרת הדרקונים שלנו הם יתאחדו הרבה לפני הספר החמישי (ואז יופרדו. ושוב יתאחדו. ושוב יהיו יריות, עינויים וסכנת מוות).

ספוטלס שונה מספרים אחרים שקראתי, אהבתי ובחרתי להוציא, משום שעל פניו הוא נוגע באלמנטים שבדרך כלל אני נמנעת מהם בספרות בכלל ובספרות רומנטית בפרט. יש בו כפיה ואלימות ויחסים שנולדים מתוך אלו, והייתי אמורה לסלוד ממנו, אבל קיבלתי עליו המלצות מעלפות, הצצתי, גיליתי שלמרות שמדובר לכאורה בקוקוס, בפועל זוהי לגמרי פינה קולדה, והתאהבתי עד כלות.

דובר בפרודיה על ספרי וסרטי הריגול (ג'יימס בונד!) שכולנו גדלנו עליהם. זו פרודיה על הספרות הרומנטית שאנחנו קוראות. ואיכשהו היא גם סדרת מתח/ריגול/רומנטיקה מעולה. ומצחיקה. ממש ממש ממש מצחיקה בגלל גיבורה עם ראיית עולם יחודית. איילנד שאפטל, גיבורת ספוטלס היא לגמרי דמות חד פעמית ואי אפשר שלא להתאהב בה. זה קורה לרבות מהדמויות בסדרה, זה קרה לי ואני מקווה שזה קרה ועוד יקרה גם לכן.