פאראנורמל או על על־טבעי

אי אפשר לדבר על ספרות פארנורמל בלי להזכיר מלאכים, שדים, פיות ו – חכו לזה כי מדובר בטרנד לוהט – את פרשי האפוקליפסה. "מלאכים ושדים, שדים ומלאכים – זה בעצם אותו הדבר כשמדובר ברומן פאראנורמל. אנחנו אוהבות אותם כי הם הפנטזיה האולטימטיבית – הכי חזקים, הכי מוכשרים, עם מוסר בתחום האפור וכשהם נופלים (כן, זה מכוון) הם נופלים הכי חזק שאפשר.״ (ורד רווה-שמואל, הוצאת "אהבות").

בעברית תת הסוגה הזו פורחת, כצפוי, בספרות הנוער (YA) והנוער הבוגר (כן! יש קטגוריה כזו), אבל בספרות הנשים הבוגרות יש יובש. הסדרה היחידה שעולה לי לראש היא "פיבר" של קארן מארי מונינג, שארבעה מתוך עשרת הספרים שכתבה תורגמו על ידי "יניב הוצאה לאור" תחת השם "קדחת" ומסיבות השמורות עם ההוצאה (״זה מורכב״) לא הגיעו לדיגיטל. וחבל. סדרה נהדרת.

אני יכולה להבין את המשיכה לשדים. הייתי שם! זוכרות את ״מכושפות״? לא הקשקוש המחודש, אלא הסדרה הותיקה עם שנון דוהארטי ואליסה מילאנו על שלוש אחיות עם כוחות כישוף שנלחמות בכוחות הרשע, aka, שדים? הרומן בן פיבי ובין השד השרמנטי שנשלח לחסל אותה היה מבחינתי ההיילייט של הסדרה ואני לא אספר לכן כמה פעמים צפיתי בסצינה שבה הוא נלחם בכפייה להרוג אותה ונכנע לתוך נשיקה. כמעט כמספר הפעמים שצפיתי ב"צלילי המוסיקה". וזה הרבה! שדים הם המקבילה הפנטסטית של כל גבר קשוח ואכזר שנשבה בקסמה של בחורה תמה וטובת לב ועושה איתה סקס לוהט. נו, ספרי מאפיה. מי לא תרצה לכבוש את לבו של הילד הרע? כמובן שבספרות הפראנורמל הגיבורה על פי רוב מצויידת בכוחות משלה ולעתים קרובות מחסלת שדים בהכשרתה (סיפור שונאים לאוהבים קלאסי), אבל הרעיון דומה.

מה שפחות מובן לי, אינטואיטיבית לפחות, הוא החיבור למלאכים ולפיות. מה בדיוק סקסי ביצורים מכונפים בעלי יופי, ובכן, מלאכי? את הקושי הזה עקפה ספרות הפראנורמל על ידי הפיכת המלאכים והפיות ליצורים שונים לגמרי מהדמות שעולה לנו לראש כשאנחנו שומעים את המילה ״מלאך״ או ״פיה״. הם אכזריים, מרושעים, שונאים את האנושות או לפחות בזים לה. אם בספרי שדים יש ציפיה מובנת לאלימות (שלא תמיד מתממשת. קבלו את דמוניקה של Larissa Lone, שאותה הגדירה ורד כ״פאראנורמל, זיונים לפנתיאון ויופי של עולם שהיא בונה״), נדמה שספרות המלאכים והפיות בנויה על הדיסוננס בין התכונות שאנחנו מייחסים למלאכים/פיות ובין המציאות. פיבר (פיות) שהזכרתי למעלה היא סדרה לא קלה לקריאה, סדרת Guild Hunters הנהדרת של נלין סינג׳ (מלאכים) מזמנת לגיבורה סבל אחרי סבל, עינוי אחרי עינוי ואת "חצר של ורדים וקוצים" המאוד מומלצת של שרה ג'יי מאס (פיות. ראתה אור בכתר) הפסקתי לקרוא רגע לפני שהגיבורים יצאו אל מסע יסורים נוסף. האכזריות הזו קיימת גם בספרות הנוער אבל היא מרוככת (כי נוער ) ואולי בגלל זה היא מצליחה (לפחות בעברית) יותר.

ונסיים בפרשי האפוקליפסה. איך ורד אומרת: ״מבשרי הקץ. הם באו לחסל את כולנו. ורק אישה אחת (לכל אחד) יכולה להם. היש תחושת – אני הכי מיוחדת – חזקה יותר?״ קבלו שתי המלצות של ורד וספרו לי מה חשבתן: הספר השישי בסדרת דמוניקה הנ"ל (Eternal Rider) ו The Bargainer של Laura Thalassa.

למי שבכל זאת בעניין ספרי נוער חפשו בקטגוריות: מלאכים, פיות ושדים באתר evrit – עברית. ולא לטעות, "שד יהיר" הוא יופי של ספר, אבל אין בו שום אלמנט אל טבעי

הציור של Omri Koresh (האיש המוכשר שעושה לנו כריכות מעלפות) הוא מתוך הספר שכתב, "העיר השחור נורבה". זהו מסע אישי, כתוב בגוף ראשון. הדמות הראשית כתובה כזכר ונקבה כאחד והספר, שנכתב במקור באנגלית, מלא ביצירות אמנות מקוריות, עם 60 ציורים שנוצרו כפרשנות מחודשת של מה שקורה בפועל בסצנות השונות בסיפור.