לפצח את רובי | ספוטלס 2

סוג של פתח דבר

"דסטיני הצמידה בהתרגשות את גופה המעוצב לכדי שלמות לגופו של קולט. הוא נהם, והעדות לתשוקתו הפראית אליה היתה טיל מונחה חוֹם כנגד תחתוניה. 'אני אוהב אותך, בייב. נכנסת לי מתחת לעור! אני אילחם בכולם בשבילך, צפיחית בדבש שלי, אפילו באבא שלך!"

– נטשה אוניקס, תשוקתו השרירית של ארי הים 2: הפצצה של אהבה

פעם הייתי ביקורתית ביותר כלפי הספר הספציפי הזה בסדרת תהשא"ה, כי חשבתי שהם לא צריכים לעשות את זה במסוק בזמן שהחבר'ה האלה של האף־בי־איי מהסי־איי־איי – אני כל הזמן מתבלבלת ביניהם – עדיין רודפים אחריהם. אתם מבינים איך עובד ראש של מהנדסת? בטיחות לפני הכול! מאז כבר שיניתי את דעתי, כי הבנתי שאני יכולה להתחבר כמעט לכל מה שדסטיני חווה, חוץ מהחלק של קריעת החזייה, והטיל מונחה החום.

קודם כול, יש לה תספורת קארה ערמונית גלית, בדיוק כמו שלי, ועיניים חומות. שתינו גבוהות – כן, מטר שישים זה גבוה, סתמו – ולשתינו יש גוף מעוצב, אם כי שלי מעוצב בצורת מקל. קוראים לי איילנד שאפטל, שזה שם עם סטייל בדיוק כמו השם דסטיני הארטווינד, וגם אני נבלעתי בלהבות התשוקה היוקדת בזרועותיו של גבר מסוכן. תודה לאל שהיה לו מטף ושהוא לא נתן לדברים להרחיק לכת…

אכן, קולט בראניגן שלי היה יותר מדי ג'נטלמן בשביל לקרוע את התחתונים מבתולה בת עשרים וחמש לאחר שחטף אותה. התרוצצנו במשך חמישה ימים מפריז לטוקיו בחיפוש אחר יהלום בשווי שני מיליארד דולר… ובסוף הוא נטש אותי בחדר מלון, עם תחתונים שנשארו ללא פגע ולב שבור לרסיסים.

אוקיי, אני יודעת מה אתם חושבים: שישה חודשים של תזונה מבוססת בן אנד ג'ריס, הר של טישו ופוסטים קודרים יותר ויותר בפייסבוק, שהובילו לניסיון התאבדות כושל באמצעות סירופ נגד שיעול. אז לא, זה לא לרמה שלי. נכון, שרדתי שבוע שלם על חטיף שוקולד, כמעט סבלתי ממנת יתר של רומנים רומנטיים, ואכן היו דמעות ושירי פופ יפני עצובים למשך זמן־מה, אבל ההידרדרות שלי נעצרה בזה. הקטע של הסירופ נגד שיעול הוא סתם סיפור שהחבר החדש שלי סיפר לי – זה קרה למישהי בבית הספר של אחותו הקטנה אחרי שאיזה אידיוט זרק אותה בטוויטר. התיכון בימינו, אני אומרת לכם…

בכל מקרה, הילדה המסכנה שרדה ציוץ פוגעני של "#אתעדייןילדה #אנחנובמקומותשוניםבחיים" וחצי בקבוק של סירופ נגד שיעול, בדיוק כמו שאני שרדתי התאהבות קשה במתנקש מוכה או־סי־די, שאפילו את השם האמיתי שלו אני לא יודעת. מארס, רוב הזמן, אבל גם מר אפריל, מאי, יוני, יולי… הבנתם את הרעיון.

אגב, אם למארס היה חשבון טוויטר, אני חושדת שהוא היה שולח לי הודעה דומה, רק עם יותר הברות.

נו טוב, כמו שאמרו הביטלס: החיים ממשיכים…

סוג של.

אם נעצרתם על המילה "מתנקש" במשפט שלמעלה, כבר ניחשתם שהחיים המדוברים היו קצת יותר מסובכים מחייה של מהנדסת מחשבים ממוצעת. ואם לצטט את אחד המטומטמים הכי ממוקדי מטרה שפגשתי בחיים שלי, "אנחנו רק מתחילים."