סודות החרב 2 | דיגיטלי

סודות החרב — חלק שני

פרק 1

כפפת האִגרוף הוטחה לעבר פניי כמו פטיש אוויר.
הכפפה חלפה לי בשריקה ליד האוזן. חמקתי הצידה ושלחתי שני אגרופים לצלעות של אל״מ וילארד. היא קפצה לאחור והכפפות שלי רק התחככו בחולצת הקראטה שלה. וילארד הפכה את האגרוף שהחמיצה למכת מרפק. התכופפתי מתחת למרפק, התגלגלתי הצידה וקמתי בזינוק לפני שתספיק להסתער עליי שוב.
״המהלך הזה תמיד עובד על רב״ט קלארק,״ היא רטנה באכזבה כשחזרנו לעמדות. ״ולדבריו הוא זריז וגמיש כמו ברישניקוב.״
״ברישניקוב של לפני חמישים שנה או ברישניקוב של היום?״ שאלתי.
״הוא לא אמר.״
״הגיוני.״
וילארד נופפה בכפפה כדי לסמן שאנחנו יוצאות להפסקה וניגשה לאזור הספסלים ושקי האגרוף לקחת מגבת ובקבוק מים. הלכתי אחריה, שמחה על ההזדמנות לנשום, אף שלעולם לא הייתי מודה בזה בפניה. וילארד מבוגרת ממני בכמה שנים טובות ואין לה דם אֶלפים — על כל יתרונותיו — אז אני חוטפת מכה באגו בכל פעם שהיא מחזיקה מעמד יותר ממני באיזה אתגר אתלטי. גם אם היא מתחרה בטריאתלונים ובהרמת משקולות בזמנה הפנוי.
״את מוכנה למסע לדאן־קרוֹת?״ וילארד זרקה לי מגבת צבאית בצבע ירוק־זית מכוער.
התאמנו בחדר הכושר הקטן במשרדי היחידה שלה בסיאטל, שהיו מלאים באביזרים צבאיים כאילו זאת חובה, אפילו שהיו ממוקמים בסביבה אזרחית לגמרי. מבחוץ הבניין מתיימר להשתייך לרשות המיסים וממש לא נראה צבאי. רק מי שנכנס שם לב שאין בו פקידים ממשלתיים מותשים או ערימות של טופסי מס. מעטים טורחים לעשות את זה.
״כמעט.״ ניגבתי זיעה מהפנים. ״אני צריכה לקנות קצת צידה לדרך.״
״יש לנו מנות קרב שאת יכולה לרכוש במחיר עלות.״
״בניתי על שוקולד וסלאמי.״ מאחר ששיחדתי את מלכת הפיות בכל מלאי ממתקי הקרמל שלי כדי שתסיר את הזיהום הקסום מצ׳ופר, אספקת הפינוקים שלי אזלה.
״אני מבינה שאת אוכלת בריא גם בנסיעות.״
״אל תנסי לשכנע אותי שמנות קרב הן בריאות. אני זוכרת איך הייתי חובטת באנשים עם העוגות הדחוסות. הן לא היו סתם משמינות. הן היו כבדות.״
״צודקת. תמיד לקחתי איתי אוכל מהבית ביציאות לשטח.״
״הצלחת לסחוב בתיק שייקים מעשב חיטה אורגני?״
״יש מיץ עשב חיטה אורגני באבקה.״
״איך הופכים מיץ לאבקה? ואיך סוחטים מיץ מעשב?״
״נפלאות המדע.״
דמיינתי את זולטן במרתף, טוחן חופן עשבים בעלי ומכתש, והנדתי את הראש. מזון בריאות זה מפחיד. ״חוץ מהקניות, אני גם מחכה שזב יחזור לכדור הארץ. הוא הטרמפ שלי, אבל הוא יצא לבשר למשפחה שלו על החתונה.״
״זה מעניין אותם? חשבתי שהוא תבע עלייך בעלות…״ בכל פעם שווילארד השתמשה במונח הזה היה לה ניצוץ בעיניים, ״…כבר לפני חודשים, ושדרקונים בכלל לא מייחסים חשיבות לחתונות אנושיות.״
״הם באמת לא מייחסים להן חשיבות, אבל הוא חושב שזה יהיה אירוע שמח וחגיגי ושאולי הם ירצו לבוא.״
״הבנתי אותך. האמת היא שתכננתי לדבר איתך על זה.״ וילארד הניחה אגרוף על המותן והסתכלה עליי בפרצוף רציני. ״כשביקשת ממני לעזור לך לתכנן את החתונה, לא חשבתי שהיא תהיה… יוצאת דופן.״
״באמת?״ הנחתי יד על חזי בהפתעה מעושה.
גם אם וילארד לא מסכימה עם הטענה הקבועה של הבת שלי שאני מוזרה, תיארתי לעצמי שהיא חושבת שזב מוזר. הוא אפילו לא מכדור הארץ.
״אני יודעת שאתם יוצאי דופן, אבל הנחתי שאת רוצה חתונה רגילה. כנסייה, כומר, קבלת פנים, אורז, זרי פרחים וכל זה.״
״דווקא חשבתי על מקום פתוח במקום כנסייה, אבל כל השאר נשמע לי בסדר.״ החתונה הראשונה שלי התקיימה כשהייתי בצבא, אז היא היתה קצרה מאוד וחסכונית מאוד. תאד ואני היינו מוצבים רחוק מהמשפחות שלנו ולא היה לנו כסף. אף על פי שאני לא בדיוק טיפוס של ורוד ונצנצים, לא הייתי מתנגדת לחתונה קצת יותר מושקעת הפעם.
״חתונה בחוץ בחורף בסיאטל. נשמע הגיוני.״
״אולי מתחת לסככה. את יודעת שהעוגים והגובלינים מבית הקפה בטוחים שהם מוזמנים, נכון? זב הבטיח להם סטייקים מאיזו חיה מכוכב אחר, שאמורה להיות מעדן.״
״זה לא הדבר היחיד שהוא מבטיח,״ אמרה וילארד וכיווצה את הגבות. ״מאז שהוא שמע שהסכמתי לעזור לך — אל תשכחי שאת אמורה לתפוס את הגנבת ההיא בתמורה — הוא פונה אליי בכל מיני בקשות משונות. את חייבת לדבר איתו. אנחנו לא עורכים שום ציד באמצע הטקס, וגם לא תחרויות תעופה. זה אולי נשמע מהנה, אבל מאוד לא הוגן כלפי המתחרים שאין להם כנפיים. ונדמה לי שהוא ביקר בפארק שעשועים מתישהו, כי הוא החליט שצריך גם מתקנים.״
״אני אוהב מתקנים,״ נשמע קול מוכר מהפתח. גונדו, העוזר הגובלין של וילארד, נכנס לחדר הכושר עם ארגז כלים. ״ואנחנו הגובלינים יצירתיים ורבי־תושייה, אז אל תניחי מראש שאין לנו סיכוי לנצח במרוץ. אני יכול לבנות אוטוג׳ירו שיתחרה בדרקון.״
״בלי מתקנים ובלי מרוצים,״ אמרה וילארד בתוקף. ״החתונה של תורוואלד תהיה מכובדת ומסודרת. או לפחות אירוע שלא יביך את אימא שלה.״
״אז אני לא יכולה לבקש מהדי.ג׳יי להשמיע את I’m Too Sexy של רייט סייד פרד כשזב יצעד במעבר?״ שאלתי.
״די.ג׳יי?״ נראה שהאפשרות הזאת זעזעה את וילארד אפילו יותר מהשיר שהצעתי. ״חשבתי שתרצי תזמורת. או לפחות פסנתרן.״
״אפשר לנגן את I’m Too Sexy על פסנתר?״
״למה יש לי הרגשה שהחתונה שזב רוצה לא רחוקה ממה שיש לך בראש?״
״תעלומה.״
״אולי אני צריכה להושיב את שניכם לצפות בסרטי חתונות, כדי שתבינו איך הן אמורות להיראות. האחיינית שלי בדיוק התחתנה ושלחה לי שעות של חומר מצולם מהאירוע.״
״אם את רוצה לְענות אותי, עדיף שפשוט תחטיפי לי עם הכפפות.״
״הייתי עושה את זה אם היית נשארת במקום לחצי שנייה. קשה לפגוע בך.״
״לצערם של כל האויבים שלי.״
גונדו נופף במפתח ברגים. ״נשלחתי להודיע לך שסרן בריסקוֹ רוצה לדבר איתך, המפקדת. לגבי החפצים הקסומים בחדר הממצאים.״
וילארד קימטה את המצח. ״נמשיך את השיחה הזו אחר כך, תורוואלד.״ היא פנתה אל הדלת, אבל נעצרה והצביעה על מפתח הברגים של גונדו. ״אתה לא מתכנן להשתמש בזה על משהו פה בחדר הכושר שלי, נכון?״ היא הביטה לאחור אל מעמדי המשקולות, שקי האגרוף והמזרנים.
גונדו בחן אחד משקי האגרוף בהבעה מהורהרת, אבל חייך ונד בראשו. ״לא. סגן ריד ביקש שארתום את יכולותיי הגובליניות לתיקון ניאגרה דולפת במלתחות הגברים. גובלינים לא משתמשים בשירותים, אבל הורדתי תרשימים מהאינטרנט.״ הוא הנהן ונראה בטוח בעצמו.
״תזכירי לי לקחת שלט ׳לא תקין׳ מהמחסן,״ וילארד סיננה בדרך החוצה.
״הסרן ביקש לדבר גם עם מבשרת החורבן,״ גונדו קרא בעקבותיה.
וילארד נעצרה והפנתה אליו מבט שואל. ״למה? אחד החפצים הקסומים שהיא הביאה התחיל להעלות עשן או לפעום בצורה מאיימת?״ היא נעצה בי מבט שרמז שזה כבר קרה בעבר.
הרמתי ידיים בהיתממות. ״אני בסך הכול מחסלת פושעים ומעבירה לכם את הציוד שלהם לבדיקה. לא אשמתי אם דברים מוזרים קורים כשאתם תוקעים את החפצים האלה במרתף.״
גונדו משך בכתפיים. ״הסרן לא מסר לי פרטים. הוא אמר שהסיווג הביטחוני שלי נמוך מדי.״
״ואיכשהו זה לא מונע ממך לדעת הכול על הכול.״ וילארד סימנה לי לבוא איתה.
״אנחנו הגובלינים תמיד בסוד העניינים.״
״אתם הגובלינים תמיד דוחפים את האף.״ וילארד צעדה במהירות במסדרון.
אספתי את המעיל הארוך ואת כלי הנשק שלי ולקחתי גם את תיק האימון, אם כי לא תכננתי להשתמש בו. לא הרגשתי בנוח להתקלח כאן, בצמוד למלתחות הגברים שגונדו עמד לבצע בהן עבודות תחזוקה.
השגתי את וילארד בריצה קלה. ״אם גובלינים לא משתמשים בשירותים,״ שאלתי אותה, ״איפה הוא מתפנה בשעות העבודה? ראיתי כמה קפה הוא שותה. אין סיכוי שהוא מתאפק כל היום.״
״אני מבינה שלא יצא לך להשתמש בכניסה האחורית בזמן האחרון.״
״אין לי מפתח לדלת הזאת.״
״יש שני שיחים גוססים ליד המדרגות. אני חושדת שהאדמה שם נהייתה חומצית מדי.״
״איכס.״
וילארד דפקה על דלת של משרד שלא הכרתי ונכנסה. סרן בריסקו, גבר עגלגל וממושקף, נראה כמו הטיפוס שצריך לשחד את האחראי על מבחני הכושר ביחידה כדי לקבל ציון עובר. אבל שלושת מסכי המחשב שהצטופפו על שולחן העבודה שלו ושתי הטלוויזיות ששידרו חדשות על הקיר מאחוריו הבהירו שיכולות איסוף המודיעין שלו מפצות על הכושר הגופני הלקוי.
״המפקדת.״ בריסקו לקח שלט רחוק והעביר ערוץ באחת הטלוויזיות מסי.אן.אן לשידור ממצלמת אבטחה. במסך נראו כמה מהמעברים הרחבים בחדר הממצאים התת־קרקעי — מקום שתמיד נראה לי כמו הכלאה של ספרייה וקוסטקו, רק שבמקום דליי ענק של חמוצים ומיונז, המדפים היו עמוסים בחפצים קסומים, בכלי נשק ובספרים עבי כרס בשפות זרות. ״יש בעיה.״
״שמענו על השירותים שלכם,״ אמרתי, ״ועל זה שהשרברב ששלחתם לא יודע איך הם פועלים. תנחומיי.״
שניהם תקעו בי מבטים לא משועשעים בעליל.
״אחת האזעקות בחדר הממצאים הופעלה והספקתי להגיע למצלמה בזמן לראות את זה.״ בריסקו לחץ על השלט והריץ את ההקלטה לאחור עד שהופיעה על המסך אישה חסונה במעיל פארקה כחול כהה. הברדס הסתיר את פניה, כך שהציצו רק חלקת לחי וקווצה של שיער שחור כהה.
״זאת הגנבת שאנחנו מנסים לתפוס כבר שבועיים?״ שאלה וילארד. ״זאת שתורוואלד אמורה לאתר בשבילנו?״
״אני חושב שכן, המפקדת.״
״חשבתי שאני אמורה לחפש אותה בעולם הבית של הגמדים,״ ציינתי. ״אמרת שיש לה מחולל שערי מעבר ושהיא נראתה לאחרונה עוברת בשער, לא?״
״היא כנראה חזרה,״ אמרה וילארד.
הפורצת שלנו שלחה יד אל מדף מלא בספרים, אבל נעצרה לרגע והעיפה מבט לכיוון המצלמה, ועכשיו הבחנתי בעיני שקד כהות ובפנים רחבות יחסית למוצא אסייתי. וילארד כבר הזכירה שהגנבת עשויה להיות נצר לגמדים. היא נראתה בשנות העשרים לחייה, אבל אם באמת יש לה דם גמדים יכול להיות שגם היא, כמוני, נראית צעירה לגילה. גמדים, כמו אלפים, מאריכים ימים יותר מבני אדם.
האישה העיפה אבקה לעבר המצלמה. ענן צהבהב התפשט באוויר לכמה שניות, ואז המסך החשיך.
״המצלמה חזרה לפעול אחרי חמש דקות,״ אמר בריסקו, ״אבל עד אז היא נעלמה.״
״כאילו לא מספיק שהיא גנבה מאחרים,״ אמרה וילארד. ״מה היא לקחה? ואיך היא נכנסה? הדלתות הרי נעולות ויש לנו אזעקות רגילות וקסומות. הן היו אמורות לפעול לפני שהיא תספיק להיכנס. זה קרה ממש עכשיו? אני מתארת לעצמי שהיא לא עברה בכניסה הראשית.״
״אולי היא נכנסה מהדלת האחורית,״ אמרתי, ״ולא נבהלה מהשיחים הנבולים המאיימים.״
״את מוכנה להיות רצינית לרגע?״
״זאת אחת מדרישות התפקיד?״
״אידיאלית כן.״ וילארד הפנתה את מבטה הזועף ממני אל בריסקו.
״אנחנו עדיין לא יודעים איך היא נכנסה ומה היא לקחה.״ הוא החווה אל המסך, שהציג שוב את חדר הממצאים שהיה כעת ריק מאורחים. ״מהצילומים נראה שהיא הזיזה כמה ספרים, אבל אני לא מצליח לראות אם היא לקחה אחד מהם, או יותר.״
״שלחת מישהו לבדוק מה חסר?״
״עדיין לא. אנחנו לא מצליחים להיכנס. הדלת נעולה ואי אפשר לפתוח אותה. הקודן עובד — שומעים קליק כאילו הבריח נע, אבל הדלת לא זזה. אולי מישהו עם דם מיוחד יוכל לבדוק אם הטילו עליה כישוף או משהו.״ בריסקו הסתכל עליי.
״דם מיוחד. נראה לי שזאת אני.״
״את מיוחדת בכל כך הרבה דרכים,״ סיננה וילארד.
״אולי היא סתם חסמה את הדלת עם כיסא.״
״אין שם כיסאות.״
״אולי היא חסמה אותה עם חרב.״
״אז איך היא יצאה משם?״ שאל בריסקו.
משכתי בכתפיים. ״איך היא נכנסה לשם? עם מחולל השערים שלה?״
״אולי. אין לנו דרך לאתר אותה ולשאול.״ וילארד עיקמה את הפה בהבעה חמוצה. ״וזו הסיבה שהטלתי את המשימה עלייך. יש לך דרקון שיכול ליצור שערי מעבר ולרדוף אחריה לעולמות אחרים.״ השפתיים שלה התעקמו ויצרו הבעה חמוצה קצת שונה הפעם. ״בהנחה שאת יכולה לקרוא לו הביתה, ושהוא סיים לבשר לכולם על כל המרוצים ומסעות הציד שהוא מתכנן לחתונה שלכם.״
סרן בריסקו זקף גבות.
״אני לא יכולה לקרוא לו, אבל אני בטוחה שהוא יחזור בקרוב. אנחנו הרי בני זוג.״
״כן, שמעתי כמה הוא נהנה לבלות איתך בקן.״
הגבות של בריסקו התרוממו עוד יותר.
״ברור. אני מדהימה.״
״מה שתגידי. קחי את הדם המיוחד שלך ולכי לבדוק את הדלת.״ וילארד הצביעה על המסך שהציג את חדר הממצאים.
היא אומנם נתנה את הפקודה, אבל יצאה ראשונה אל המסדרון ועצרה במשרד שלה לקחת את האקדח והנרתיק. הנחתי לה להוביל, אבל תכננתי להחליף מקומות בכניסה לחדר הממצאים. פזיק, התת־מקלע הקומפקטי הקסום בנרתיק הירך שלי וצ׳ופר, החרב העוד־יותר־קסומה שנשאתי בנדן על גבי, יעילים נגד פולשים מעולמות אחרים הרבה יותר מכלי הנשק הרגילים של וילארד.
בריסקו הצטרף אלינו בראש גרם המדרגות. גם הוא התחמש.
ירדנו לקומת המרתף וצעדנו בין קירות הבטון החשופים של המסדרון נטול החלונות. דלת המתכת הכבדה של חדר הממצאים התחילה לזהור בגוון ירוק חולני כשהתקרבנו אליה.
וילארד קיללה, נסוגה כמה צעדים לאחור ושמטה את היד אל האקדח.
״שלחת אותי לברר אם יש פה משהו קסום, סרן בריסקו?״ שאלתי ביובש.
״היא לא זהרה ככה קודם.״ גם בריסקו התרחק לאחור. ״היא נראית רדיואקטיבית.״
״אל תדאג. תורוואלד תבדוק אותה.״ וילארד טפחה לי על הגב. ״כבר יש לה ילדה, ולא נראה לי שלדרקון שלה אכפת אם היא פורייה.״
״קורע.״ הפעם המבטים הרצחניים הגיעו ממני. ״אני לא בטוחה שהוא ישמח אם בת הזוג שלו תתחיל לזהור בחושך במיטה.״
״יש לו עיניים זוהרות. קשה לי להאמין שהוא נגד פוטולומינסנציה.״
נאנחתי וצעדתי קדימה, והזכרתי לעצמי שווילארד מתקשרת במקומי לחנויות פרחים, מטפלת בהזמנות, מארגנת סידורי ישיבה, ולמען האמת מתמודדת עם כל הפרטים הקטנים של החתונה, שכולם נשמעו לי כמו עינוי. אני יכולה לבדוק בשבילה דלת זוהרת.
שלפתי את צ׳ופר והקמתי סביבי מגן קסום — מיומנות שפיתחתי לאחרונה. אולי זה היה אמצעי זהירות מוגזם, אבל העדפתי ללכת על בטוח ולא להפוך לגוף תאורה זרחני.
כשהייתי במרחק שלושה צעדים מהדלת בקע ממנה קול נשי.
״מבשרת החורבן נושאת את החרב הגנובה של שבט אוֹרהאמר. בתור היורשת החוקית של יוצר הלהב המקורי, באתי להשיב אותה לרשותי.״