עוד לורד. הפעם בעל זבוב

את נועם, הרכש החדש של ההוצאה לתפקיד הפוינט גארד (טוב נו, הרכזת) קיבלתי עם נדוניה: אהבה עזה עד כדי כתיבת מאמר לספר Lord of Scoundrels של לורטה צ׳ייס.

כבר מהכריכה אפשר לדעת שלא מדובר בספר חדש. זה ספר שיצא בדיוק לפני 30 שנה, והוא שייך לעידן הגבר חשוף החזה על הכריכה. ״רומן ריג׳נסי תקופתי, בלעעע״, אמרתי לנועם, אבל היא לא הפסיקה לחפור עליו, אז כדי להשתיק אותה התחלתי להקשיב לו באחת הנסיעות המשותפות שלנו, ולעזאזל, היא צדקה.

ודאי תופתעו לשמוע שמדובר בעוד פרפרזה על התמה של היפה והחיה. אני פשוט סאקרית של הטרופ הזה. והפעם לצד גבר שמשוכנע שהוא מפלצת ומתנהג בהתאם, יש גיבורה מ ד ה י מ ה. בכל פעם שחשבתי שהסיפור עומד להתפתח בכיוון המקובל של ״הוא יעשה משהו נורא, יפגע בה, ואני אשקע בקרינג׳״, ג׳סיקה, הגיבורה שלנו, שלפה איזו הפתעה מהשרוול או מהכיס, התנהגה בצורה לחלוטין לא צפויה, והצילה את היום. בעיקר את שלי.

העלילה מתרחשת בשנת 1828 ועוקבת אחר המרקיז מדיין, אריסטוקרט הידוע בכינויים “לורד בעל־זבוב” ו“לורד הנבלים” בשל התנהגותו חסרת המעצורים והמוסר. דיין, בנם של אב אנגלי ואם איטלקייה, הפך לטיפוס באמת בלתי נסבל בעקבות ילדות קשה שמתוארת לפרטים בפרולוג הארוך (וטוב שכך, כי אחרת באמת היה קשה לקבל אותו כגיבור הרומנטי שלנו). הוא פוגש את יריבתו הראויה בדמותה של ג’סיקה טרנט – רווקה זקנה (27 אללי) משכילה, חריפה ונחושה, שמסוגלת בהחלט לעמוד מולו ולהשיב לו באותה מטבע, והכימיה ביניהם מבעבעת.

אני מתלבטת אם לצלול לתוך העלילה ולספר על סצינת הסרת הכפפה הכי חושנית ששמעתי בחיי, אבל נראה לי שכדאי שתחוו את העניין ישירות ולא דרכי

אז מה עכשיו? שאלה אותי נועם כשסיימתי (בצער רב ) להקשיב לספר. שאלה מצוינת. נראה שאין ברירה וגם אתן תצטרכו לקרוא אותו. בעברית. בשנה הבאה, אם ירצה היקום

הנה. קבלו כמה כריכות יותר מוצלחות של הספר.