קסם אמצע החיים: אהבה

1

מישהו מתקרב לכאן לדקור אותי. מי זה יכול להיות?

עמדתי בלי לזוז ליד חדר הטעימות של היקב שנסגר לא מזמן, בקצה הרחוב הראשי של העיירה, עטפתי את עצמי בקסם הגרגויל שלי כמו שג'ספר לימד אותי לעשות וניסיתי להיטמע בבניין. גברים ונשים חמורי סבר הלכו על המדרכה מעבר לרחוב, בתנועות מלאות חן קטלני. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שהם חלק מהלהקה המתהווה של אוסטין.

האם הסכין בידו של אחד מהם?

אישה מבוגרת התקרבה אליי על המדרכה ואני שלטתי בנשימותיי, הכנסתי חזק את הבטן ונצמדתי לקיר. לא הייתי חייבת לעשות אף אחד מהדברים האלה כדי שקסם הגרגויל יפעל, אבל בהתחשב בכך שלא הצלחתי לקלוט את כל עניין ההיעלמות, חשבתי שזה לא יזיק.

רצועת התיק שלה היתה תלויה בהצלבה בין שדיה המלאים ונחה על צד הבטן הרכה. שתי ידיה היו רפויות וריקות. היא לא נשאה אף כלי נשק על מותניה או על גבה. לא שלשאת נשק באמצע העיר זה דבר נורמלי, אבל בכל זאת…

לא בכושר, מבוגרת ממני, ללא נשק — היא לא נראתה מסוכנת. ולכן היא היתה בדיוק הטיפוס שג'ספר ייתן לו סכין וישלח אותו בעקבותיי. הכללים שקבעתי לתרגיל האימון הספציפי הזה היו אכזריים. אם מי שג'ספר שלח ימצא אותי, אני אצטרך לעמוד כמו מטומטמת ולתת לו לדקור אותי בְּמקום שהקסם שלי יכול לרפא. הוריתי לג'ספר לבחור תוקף שלא אוכל לרמות ולהסתתר ממנו אם אראה אותו
מתקרב.

שני האנשים שהוא בחר בשבועות הקודמים מצאו אותי, וההתנצלויות שלהם היו חסרות ערך כשהסכין ננעצה בי. זה היה הניסיון השלישי שלי.

הפעם אני אצליח. הרגשתי את זה!

האישה עצרה במרחק שני בניינים ממני. התרכזתי קצת יותר בהיטמעות בסביבתי. הבטן שלי התהפכה.

ג'ספר אמר שאני ארגיש את זה בבטן — האם זאת ההרגשה? או שזה סתם הפחד להידקר?

היא התכופפה אל חצי חבית יין מלאה בפרחי ציניה, לפופית הקיסוס וציפורני חתול מלבלבים; נגיעות צבע עליזות. האביב עשה את צעדיו הראשונים באו'בריינס והכול סביב היה עדין ומתוק ומקסים. בשבוע הבא תתחיל חופשת האביב, והבן שלי יבוא לבקר אותי.

לא ראיתי את ג'ימי פנים אל פנים כבר יותר משישה חודשים. גל של התרגשות שטף אותי, אבל דיכאתי אותו. ניסיתי להתרכז.

"תראו מי פה."

הפניתי את ראשי בבת אחת מהאישה, וראיתי את היריב המושבע שלי מתקרב.

לססקוואץ', שכבר שכחתי איך באמת קוראים לו מאז שהדבקתי לו את השם הזה, היו שיער פרוע ושמנוני שהזדקר לכל הכיוונים, זקן מוזנח עד מתחת לצוואר ובגדים מוכתמים. הוא עצר לידי, וריח של זיעת רגליים עלה ממגפיו השחורים המרופטים.

היינו מסוכסכים מאז הלילה הראשון שלי בעיר — הוא זרק לי הערה מזלזלת בבר, ואוסטין הכניס לו אגרוף שהפיל אותו מהכיסא. הדפוס הזה חזר על עצמו פעמים רבות מאז.

צמצמתי אליו עיניים. "עוף מכאן. אני עסוקה."

"עסוקה במה? בסתם לעמוד כמו עציץ? זה מה שאת עושה כל הזמן; מה שונה הפעם?" עיניו זינקו אל האישה המבוגרת שבהמשך הדרך, שבדיוק הזדקפה מהחבית.

האם ססקוואץ' הוא חלק ממה שקורה פה? ג'ספר בדרך כלל בחר את היריבים שלי מהבר, שהיה הבית השני של ססקוואץ'. מכיוון שאף אחד שם לא דיבר איתו מרצונו, הוא צותת לשיחות של כולם. אולי הוא שמע את ג'ספר שוכר את האישה…

בלי קשר, היה ברור שאני צריכה למצוא מקום חדש ולנסות שוב. אם האידיוט הזה יכול לראות אותי, כל אדם בעיר יכול.

התרחקתי מהקיר. "זוז לי מהדרך."

הוא צעד לצידי בחיוך מדושן עונג.

העולם שלי התרוקן מצבעים כשהוא הושיט יד לכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלו. שריריו התרפו ואז התכווצו, אולר הופיע בין אצבעותיו הקצרות השמנות. הוא שלף את הלהב.

"אוי, לא," התנשפתי וקפאתי במקום. "לא."

יכולתי לפוצץ אותו עם הקסם שלי כאילו היה חרק. יכולתי לפשוט לו את העור מהעצמות עד שהדם שלו ישטוף את המדרכה. פעם פחדתי ממנו, אבל עכשיו ששלטתי בקסם שלי מבית אייווי, או לפחות ברובו, הוא היה רק מטרד.

ובכל זאת, היו כללים. היה אסור לי להגיב.

חיוך מרושע הזדחל על פניו. "אה, כן. כן."

מפרקי אצבעותיו הלבינו על הניצב.

"למה הוא בחר בך?" שאלתי בשפתיים חסרות תחושה, והעברתי את מבטי מהסכין שהלהב שלה היה קצת מלוכלך וחלוד אל החיוך הנוראי שלו.

"הייתי במקום הנכון בזמן הנכון." עיניו נצצו בזדוניות.

"אתה תשלם על זה," רתחתי מזעם.

"לא נכון. קיבלתי עבודה לגיטימית."

האישה המבוגרת חלפה על פנינו, חיוכה הנעים הפך לבהלה כשהבחינה בסכין. בחרתי מיקום נוראי להיכשל בו עם הקסם שלי. עם קצת מזל היא בעלת קסם, ולא תרוץ לספר לאף אחד מלבד אוסטין. לא התחשק לי לשקר למשטרה. שוב.

"אם תתקפי אותי בחזרה זה יהיה בניגוד לחוקי העיר, והאלפא יצטרך להעמיד אותך במקום. הוא הבהיר טוב מאוד שהוא נותן יחס שווה לכולם. הוא לא יפגע במוניטין שלו ויתעלם מהתקפה על אחד מאנשיו…" ססקוואץ' חייך כמנצח. "אפילו לא בשבילך."

חרקתי שיניים. בהרבה עבודה קשה ובעזרתם של אוסטין ואדגר — גנן, ערפד, סורג מפיות חובב והפרשן של ספרי הקסמים של בית אייווי — הצלחתי לחזק את יכולות הקסם שלי. אוסטין ואני היינו בערך שווים בכוחנו עכשיו. אם הוא ינסה להיכנס בי רק כי החטפתי לאידיוט המטונף הזה, הקרב יהיה צמוד.

אבל לא רציתי להעמיד את אוסטין במצב הזה. הלהקה שלו מצויה כרגע בכאוס על סף התפרצות. זה לפחות מה שניאב אמרה לי. הוא אמר שהוא צריך לתפוס מרחק מהחברות שלנו, שרקדה בלי הפסקה על הגבול של משהו שהוא יותר מחברות, ואף על פי שהתאמנו יחד כל יום, כבר חודש וחצי לא ניהלנו שיחה שלא קשורה ישירות לאימונים. ניאב, לעומת זאת, עדיין הלכה לבר שלו כמעט כל ערב ועדכנה אותי בהתרחשויות. השמועה על אוסטין סטיל הגדול, האלפא האכזר שמשנה צורה לדוב קוטב, התפשטה בכל מקום, ומשני-צורה נהרו לאו'בריינס מכל רחבי ארצות הברית וקנדה — חלקם אפילו מיבשות אחרות. הם באו כדי לפרוח בצל הכוח שלו ובתקווה להיות חלק מהיוקרה שאפפה אותו. חלקם באו פשוט כדי לספק את סקרנותם ולגלות אם השמועות נכונות. אם באמת אי אפשר לנצח אותו.

בכל פעם שמישהו קרא תיגר על אוסטין סטיל, הסקרנות הזו באה מהר מאוד על סיפוקה.

המטרה העיקרית שלו באבטחת הטריטוריה הזו היתה להגן עליי. הוא בנה טירה סביב המבצר שלי. לא התכוונתי לירוק בפניו בכך שאעבור על החוקים שהוא חייב לאכוף כדי לנהל את העיר הזאת. הוא האלפא שלי כאן, בדיוק כפי שאני האלפא שלו בשטחי בית אייווי.

"אולי לא תשלם על זה עכשיו, אבל אתה בהחלט תשלם על זה," סיננתי בזמן שהידקתי אגרופים והתכוננתי. "אני אמצא דרך שלא תפר את חוקי העיר."

"בטח, בטח. מה שתגידי."

החזה שלי התכווץ באימה כשהוא העביר את משקלו מרגל לרגל והתייצב. שריריו התכווצו, הסכין התקרבה אליי במהירות והרגשתי שאני חנוקה מפחד. חוד הלהב ניקב את צד גופי, ולרגע אחד חשתי כאב מלובן ומסנוור לפני שעצרתי אותו בעזרת קסם. הלהב נדחק לתוכי עד הסוף, והניצב נתקל בעיגול הארגמן שהתרחב במהירות על חולצתי הלבנה.

ססקוואץ' עצר שם, ועיניו הנוצצות הביטו לתוך עיניי. הרגשתי מרחוק את אוסטין מתקרב, הולך ברחוב, אבל הפעם לא הרגשתי את הפרפרים בבטן. כי היתה תקועה בה סכין.

"נו?" שאלתי בשקט וכעס הציף את בטני. "אתה מתכנן להוציא אותה החוצה, או שאתה מנסה לגרום לי להרעלת חלודה?"

"בעלי קסם לא סובלים מזה, ג'יין." הוא שחרר את הניצב ומשך את ידו לאחור, ושמחה התפשטה על פניו בזמן שהדם התפשט על חולצתי. היה ברור שאין לו שום כוונה לשלוף את הסכין החוצה בעצמו.

לא הרגשתי את הלהב, וכבר התחלתי בבקרת נזקים בעזרת קסם הריפוי שלי, אבל זה לא מנע מהחלק הקדמוני שבתוכי להתכווץ מפחד. חלק עמוק בתוכי עדיין קישר בין דקירה בסכין לקבר. המחשבות שלי נכנסו יותר ויותר למצב הישרדות, ובכל שנייה שכלי הנשק המסוכן הזה נשאר תקוע בגוף שלי הציף אותי גל נוסף של אדרנלין.

יכולתי לשלוף אותה בקלות, בהחלט. לא הייתי מרגישה את זה בכלל. אבל ברוב המקרים לא כואב גם להוציא שבבי עץ שנתקעו מתחת לעור, ובכל זאת אף פעם לא הייתי מסוגלת לחפור אותם החוצה עם מחט.

"תוציא את זה," אמרתי דרך שיניים חשוקות, בידיים רועדות, בלי להעז להשפיל שוב מבט אל הסכין. "בכללים לא מוזכר שמותר לך להשאיר את הסכין בפנים."

"בדיוק. בכללים לא מוזכר שאפשר להשאיר את הסכין בפנים… אבל גם לא מוזכר שצריך להוציא אותה החוצה." ססקוואץ' פשוט הסתכל עליי בחיוך נורא ונהנה מסערת הרגשות שלי.

"המשחק נגמר." קול הבריטון העמוק והעשיר של אוסטין שטף אותי. מתישהו הפסקתי להרגיש אותו מתקרב.

ססקוואץ' היטלטל כאילו חטף אגרוף והזדקף לעמידת דום כשכרס הבירה שלו בולטת החוצה. הוא בכלל לא הרגיש שאוסטין מגיע. כעבור רגע הוא התכופף כמו קנה סוף נבול, רכן קדימה והושיט יד אל הסכין.

"לא, לא!" סטרתי על היד שלו כדי לסלק אותה, ברפלקסים מהירים יותר מתמיד. גם הגוף שלי נעשה חזק יותר. אוסטין לא אימן אותי רק בקסם. "זהירות!"

ססקוואץ' התנודד הצידה ואז זינק שוב לעברי. "אלפא אמר שהמשחק נגמר. תחזירי לי את הסכין שלי!"

"אל תתפוס אותה ככה. אתה רק תחמיר את המצב." סטרתי לו שוב על היד ושלחתי פרץ קסם קטנטן כדי לדחוף אותו אחורה.

הוא עף בחוזקה עד שהגב שלו נחבט בבניין, עם הראש מופנה למטה. הכוח שלי המשיך לגדול, ובכל פעם שחשבתי שאני שולטת בטווח שלי יצא שהעפתי מישהו לצד השני של החדר. או של המדרכה, במקרה הזה. נו טוב. זו בטח לא היתה הפעם הראשונה שמישהו הפיל את ססקוואץ' על הראש.

"אופס. יותר מדי כוח," אמרתי.

ססקוואץ' התאמץ לקום על הרגליים, עם יד מונחת על הראש. הוא הפנה אליי אצבע מאשימה. "ראית אותה, אלפא. היא תקפה אותי. באלימות! היא עברה על החוק. תעניש אותה."

אוסטין צעד לאחור אל תוך תעלת הניקוז. עוצמה פעמה מגופו החסון. הוא סקר אותנו בעיניים קשות מתוך פנים קשות עוד יותר. זה היה אוסטין האלפא, לא החבר והמאמן שלי. הוא שמע תלונה ממישהו בטריטוריה שלו ושקל אותה לפני שיגיע להכרעה. הוא המשטרה, בית המשפט וחבר המושבעים בעיר הזאת, והוא לא יכול להרשות לאף אחד להפר את האיזון הרעוע להפליא כרגע.

אבל… גם אני לא ממש הרשיתי בדרך כלל לאנשים להכות אותי.

זה עלול להיגמר רע.