לטבול בשלולית קסם

אם תשאלו אותי למה ברשימת הסרטים שראיתי יותר מעשר פעמים, מופיע המסע המופלא של מיאזאקי אני לא בטוחה שאוכל להסביר. כלומר, צלילי המוסיקה – קל. השירים והרגע הזה בביתן הגינה בו הקפטן מתוודה על אהבתו למריה. בלייד ראנר – קליל. המוסיקה המצמררת של ואנגליס והרגע שבו ריק דקארט (האריסון פורד) מצמיד את רייצ’ל (שון יאנג) אל הדלת וזה מסתיים בנשיקה. טוב נו, גם בגלל רוטגר האוור הצעיר והכה חתיך שמשחק שם בתפקיד מנהיג הרפלינקטים המורדים. מלחמת האופל – בגלל הרומן בין סלינה ומייקל קורבין (היי, אף פעם לא אמרתי שיש לי טעם משובח בסרטים), מולאן (המצויר!) בגלל הסצנה האחרונה ליד המזרקה, בקיצור, נדמה לי שהבנתן. אני חוזרת לראות סרטים שוב ושוב בגלל רגעים רומנטיים שמצליחים להרעיד בי משהו גם אחרי אינספור פעמים, ובמסע המופלא, ובכן, אין ממש רומנטיקה.

ובכל זאת, המסע המופלא הוא אחד מאותם סרטים שאם אעבור ליד טלוויזיה ומישהו יצפה בו, מיד אתיישב לידו וארגיש התרוממות רוח של ממש. אני מרגישה כמי שטובלת בקסם. ואני לא היחידה. כל המשפחה שלי לוקה בתסמונת הזו. אחד הצעירים אפילו מסתובב עם קעקוע של הקאשירה. אנחנו קוראים לזה “הקסם של מיאזאקי” ומחפשים עוד ממנו בכל הזדמנות.

הערת ביניים – הקסם הזה לגמרי קיים גם בטירה הנעה, רק ששם אני מתקשה לסלוח למיאזאקי על השינויים שהכניס בספרה המושלם של דיאנה ווין ג’ונס. סוף הערה. סדר יהיה פה!

ולמה אני מספרת בכלל על חיבתי למיאזאקי? משום שאיפה שהוא בתחילת 2023 נתקלתי בכתב יד של ספר פנטזיה שמתרחש ביפן, ועוד לפני ששני הגיבורים של ירח מים קפצו לשלולית מי גשם והגיעו לעולם אחר כבר הייתי מאוהבת. קראתי על משקפיים שמראים מציאות אחרת, על קיפול אוריגמי שיכול להחזיר רגעים מהעבר, על מפלצות שכמו יצאו מתוך המסע המופלא ועל אהבה ובחירה בלתי אפשריות. כן, היה שם אפילו סיפור אהבה. רומנטיקה!

קיישין נעץ בה מבט, התנשף והנתשם. “מה זה היה?”
“נשיקה.”
“אני יודע שזאת היתה נשיקה. אני רוצה לדעת למה נישקת אותי.”
“חשבתי שאמרת שהסיבה לא חשובה.”
“אז זאת לא היתה נשיקה.”

אני בדרך כלל חותמת את הפוסטים כאן בהמלצה או דיס־המלצה, אלא שבמקרה הזה מדובר לא רק בספר שאהבתי, אלא גם בכזה שכתבתי לסוכנת שלו “מעוניינת” והתחלתי לספור את הימים עד שיצא אצלי בעברית. ומכיוון שאני, ובכן, לא הנחתום – סמנתה סוטו ימבאו כתבה ולי עברון תרגמה – אבל בכל זאת יש לי עניין בהצלחתו של הספר, אז אעיד על העיסה בזהירות ואומר בשקט, שלא ישתמע שאני לוחצת עליכן, אפילו בלחישה – _{רוצות לטבול בקסם? רוצו לקרוא}. זהו. כמו שסבתא שלי היתה נוהגת לומר – אני את שלי אמרתי.