על כוס תה

את קיוטו התחלנו בטקס תה. תכנית הטיול הזה נפרשה על פני כמה עמודי פדפ צפופים, ובהיותנו שפופים ומוכי מלחמה נתנו לקלוד לסכם עבורנו את החוויה הצפויה, והסתפקנו בתקציר שלו. ביג מיסטייק. יוג׳! 

אז טקס תה. הייתי צריכה לחשוד כשהושיטו לנו שקיות עבור הנעליים שהתבקשנו לחלוץ. אחר כך נתנו לנו תיק לבגדים ולפני שהספקתי לומר סוּפֶּרְקַאלְיפְרַגֶּ'לְיסְטְיקְאֶקְסְפִּיאַלִידּוֹשְס הופשטתי ונעטפתי בשמונה שכבות, לרבות מגבת עבה מסביב למותניים (בהמשך יסבירו לי שמודל היופי היפני הוא גוף נטול קימורים). השיער נמשך ונמתח, תקעו בו פרחים, ונשלחתי לרחוב להסתובך בלבוש יפני מסורתי. אני ועוד מיליון מערביים שנראו אבודים ומגוחכים לא פחות ממני. 

חצי שעה אחר כך הותר לנו להיכנס לחדר התה. אני ממש אוהבת תה. בבית יש לי שלל וריאציות ואני מקדישה מחשבה למה אשתה ומתי. כשאמרו לי טקס תה דמיינתי חליטת תה יסמין, במציאות קיבלתי מאצ׳ה לפנים וכבר הייתי מוכנה, חנוטה היטב במלבושים המסורתיים שנועדו להשאיר אותי זקופה בכל תנאי, לאכזבה, כשהטקס התחיל ובבת אחת נזרקתי לטרילוגיית קוזי פנטזי ששמעתי לפני כמה חודשים.  

עלילת רשומות נסיכת התה (The Tea Princess Chronicles) מתחילה בטקס שבו מיארה, הרביעית והצעירה בנסיכות הכתר של , צריכה לבחור כיצד היא תשרת את הממלכה – בפוליטיקה כמו אחותה הבכורה, בלוחמה כמו אחותה השנייה או בקסם כמו אחותה השלישית. במקום לבחור באחד מאלה מיארה בורחת ומתגלגלת לעיירה שגובלת באיזור אסון קסום, שם היא מתחילה לעבוד בבית תה ומגלה את הייעוד שלה באמנות מזיגת התה. 

העולם של רשומות נסיכת התה נבנה מתוך שילוב ייחודי של השפעות תרבותיות ואישיות. הסופרת, Casey Blair, הושפעה במידה רבה מהתרבות היפנית – ובפרט מטקסי תה מסורתיים, מלאכות כמו קינצוגי (תיקון כלי חרס בזהב) ומאכלים וטקסים יומיומיים – בעקבות תקופה שבה חיה ולימדה ביפן.  

לצד זאת, הרעיון המרכזי לדמות הראשית נולד גם מסיפור אמיתי על נסיכה יפנית שוויתרה על חיי המלוכה ולמדה לחיות כאדם מן השורה, כולל מטלות יומיומיות פשוטות – חוויה שעיצבה את דמותה של מיארה ואת תהליך ההתבגרות שלה.  

הספר הראשון בטרילוגיה – Coup of Tea הוא המוצלח מבין הספרים כי הסיפור בו יחסית פשוט. נערה צעירה שנמלטת מחיים שנדמים נטולי חום אבל מלאים בחוקים ומגבלות לרוב מוצאת לעצמה חברים חדשים וכמובן אהבה. הספרים הבאים עמוסים בתככים פוליטיים ובמופעים לא לגמרי סבירים של בנות מלוכה בעיירת הגבול הקטנה, ועדיין זו סדרה מלאת חן וקוזינס שהשיא שלה בטקסי התה המורכבים שעורכת מיארה, ובהשפעה של אותם טקסים על מי שנמצאים בצדה השני של כוס התה. 

אני יכולה להבין מה קסם לקייסי בלייר בטקס התה. גם בלי קסם, כמו שקיים בסדרה, יש משהו מהפנט בתנועות של מאסטרית התה, אחרת קשה להסביר איך הסכמתי בסופו לשתות מהנוזל הירוק שהושיטה לי  ואולי גם אצלנו, בעולם האמיתי, מעורב קסם בטקסי התה, כי מאז הביקור בבית התה אני פותחת את הבקרים שלי עם מאצ׳ה חם פלוס שתי שקיות סוכרה דיאט ואפילו קניתי ערכה שלמה כדי להביא הביתה ניפגש לתה?