את אלה אני לא שוכחת

הרבה לפני "תייר מזדמן" ו"תרגילים בנשימה" כתבה אן טיילר ספר קטן ונפלא ששמו The Clock Winder. אני כבר לא זוכרת איפה בדיוק נתקלתי בו, זה היה בתחילת שנות התשעים, באחת מאותן נסיעות שבהן נדמה לך שלקחת מספיק ספרים ובאמצע החופשה את מגלה שאין לך מה לקרוא. למרבה המזל היתה במקום ההוא ערכת עזרה ראשונה למקרים מהסוג הזה – שני מדפים עם ספרים שטיילים אחרים זנחו או שכחו ושם מצאתי את אן טיילר. The Clock Winder הוא ספר איטי. העלילה שלו נפרשת על פני שנים. הוא מתחיל במפגש מקרי בין פמלה אמרסון, אלמנה טריה, אם לשבעה ילדים בוגרים, שמתרגלת בדידות בבית מלא בשעונים ובין אליזבת, בחורה צעירה שיוצאת למסע כדי להחליט לאיזה כיוון יפנו חייה. פמלה מנסה להעביר את ריהוט מהמרפסת למוסך, אליזבת עוצרת ליד הבית ומציעה עזרה וזה מסתיים בהצעה למגורים ועבודה. אליזבת הופכת להיות אשת התחזוקה של הבית. אני לא זוכרת את הספר לפרטים, קראתי אותו שם, באיפה שזה לא יהיה, והשארתי אותו שם, כי הוא לא היה שלי, אבל אני זוכרת העדינות שבה טיילר שרטטה את קווי העלילה, את הזרמים שרחשו מתחת למילים, את מה שלא נאמר והיה חזק לא פחות ממילים שהדהדו בקול. אני זוכרת איך אליזבת מצליחה לדייק את היחסים בתוך משפחתה של פמלה ואני זוכרת את סיפור האהבה שם. שקט וסוער, חודר, לופת לב. אני זוכרת איך הרגשתי כסיימתי לקרוא את הספר הזה. רציתי להיות אן טיילר כשאהיה גדולה (ספוילר אלרט: זה לא קרה). קיוויתי שיום אחד מישהי תוציא אותו בעברית (עתידות בזוקה: זה כנראה כבר לא יקרה).

באמצע שנות התשעים כבר היו לי ספרים באנגלית משלי. פה ושם נסיעות לארה"ב ולאנגליה, חנות בחיפה שהביאה ספרים חדשים. קראתי בעיקר פנטזיה ורומנים רומנטיים היסטורים. המון סקוטים מסוקסים, אם תהיתן. רק בתחילת האלף החדש גיליתי את הצ'יק ליטס על במות הספרים בקדמת החנויות. סופי קינסלה, ג'ניפר ווינר, מריאן קיז. ספרים עם כריכות עליזות שאי אפשר לטעות בהן. ובכן, מסתבר שאפשר. בשנת 2004, במהלך ההיריון השלישי, התלוותי לבנזוג לנסיעה לארה"ב, אכלתי דגים נאים טריים כמו אין מחר וקניתי את Angels של מריאן קיז שנחזה להיות צ'יק ליט משמח לב . עולמה המסודר של מגי וולש מתערער אחרי שהיא תופסת את בעלה בוגד בה ומפוטרת מהעבודה. היא מחליטה בספונטניות לא אופיינית לברוח אל חברתה הטובה ביותר, אמילי, שמתגוררת בלוס אנג'לס הרחוקה. בהתחלה היא מרגישה כדג מחוץ למים, אבל אז היא מתיידדת עם אנשי קולנוע, מגישה תסריטים ואפילו מתנסה בסקס ומגלה שסופם של נישואים הוא לא בהכרח סופם של החיים. זה פחות או יותר היה התקציר. עכשיו, דמיינו אותי על בטני הענקית מתיישבת לקרוא את הספר הזה ומגלה – ספויילר ענק. תעצרו פה אם אתן לא רוצות לדעת. באמת. אני עומדת לקלקל לכן את הספר – שמדובר בספר על לידה שקטה. הבנזוג חזר מהעבודה ומצא אותי שלולית. שלולית! כשסיימתי לקרוא, בטח שסיימתי לקרוא, בימים ההם עדיין לא הבנתי שלא חייבים, קיוויתי שלא להיתקל יותר בספר הזה לעולם, בטח לא בעברית.

אבל בואו נחזור קצת אחרונה לשנת 2002. זו השנה שבה נכנסתי לבורדרס בסן פרנסיסקו והרמתי את הצ'יק ליט הראשון שלי. צ'יק ליט. איזה שם מקטין. לא סובלת אותו. לא שהצירוף "ספרות נשים" מרגש אותי יותר, אבל זה באמת עניין לפוסט אחר. בכל אופן – לא זוכרת מה משך אותי בדיוק לספר ההוא. הכריכה העליזה, יש להניח. גם התקציר מצא חן בעיני. התחלתי לקרוא את הפרק הראשון ומצאתי את עצמי צוחקת. בקול. סיימתי את הספר עוד לפני שחזרתי לארץ. בארץ קראתי אותו שוב ואז נתתי אותו לחברה שתקרא גם היא. הוא לא חזר אלי. שלחתי את הבנזוג לקנות אותו שוב. הפעם מישהי אחרת שכנעה אותי להשאיל לה אותו. הפתעה – גם העותק הזה לא חזר. החלטתי שיהיה פשוט יותר לחכות שיתרגמו אותו ובינתיים קניתי וקראתי את כלללללללללל הספרים שהוציאה אותה סופרת. אובססיבית? אני? כמעט שני עשורים קדימה. מגפה היכתה בארץ, אני התחלתי ללכת ומכיוון שחשבתי על הספר הזה לא פעם במהלך השנים שחלפו החלטתי לחפש אותו באודיו. הוא חייך אותי כמו בפעם הראשונה, חיוך מטופש כזה שלא עוזב את הפרצוף ימים. וכשסיימתי לקרוא אותו לא קיוויתי לכלום, גם לא חיכיתי לשום דבר, פשוט שלחתי מייל לבברלי של הזכויות וקניתי אותו. הצ'יק ליט הראשון שלי יהיה הספר הראשון של ספרים בעלמא בשנת 2022. למה אני לא כותבת את שמו? יש לזה סיבה מעולה, אבל אוכל לספר לכם עליה רק ב-5/12 תאמינו לי שלי זה קשה יותר. הולכת להמשיך להתאפק.