קטגוריה: כללי

סופ"ש האלווין לפנינו וזו הזדמנות מצוינת לדבר על מכשפות. גילוי נאות: עד השנה האלווין עניין אותי כקליפת השום, אבל השנה התאהבתי בשני ספרי מכשפות –

קשה להאמין (תאמינו לי, אין מופתעת יותר ממני), אבל אחרי שנים שבהן הצהרתי בכל הזדמנות שאני פשוט לא סובלת רומנטיקת ריג'נסי* הנה אני מוצאת את

לפני כמה חודשים התחלתי להקשיב בהליכות שלי לספר A court of thorns and roses של שרה מאס, פנטזיה אפית מהסוג שאני אוהבת, עם סיפור אהבה

אני: אני קוראת את הספר הזה בשביל מערכת היחסים. לא בשביל הסקס.הבנזוג: את נשמעת כמו כל גבר שאמר אי פעם שהוא קורא את הפלייבוי בשביל

לפני מספר חודשים ולגמרי בזכותה של קבוצת נוכריה וספרים אחרים גיליתי סוגת משנה לא מאוד חדשה של הז'אנר הפנטסטי-רומנטי. תת סוגה זו, ששמה Midlife Paranormal

כבר זמן מה שאני מתלבטת ביני לביני איך לספר לכם על כל מה שלא אמרתי של מולי אוקיף. העניין הוא כזה. קראתי את הספר כי חברה

עשרים וארבעה בדצמבר. הלילה ישבו משפחות סביב שולחן סעודת החג ויזמררו שירים דביקים ובחצות סנטה קלאוס ירד בארובות בתים מסוימים (לא זו שלנו ולו רק

פעם, כשעוד הייתי בגיל בו מתלווים להורים בשיטוטי אחר הצהריים שלהם, ביקרנו בבית של דורית ש. היא כבר היתה בצבא אז וההורים שלה, חברים קרובים

ברשימת הסרטים הרומנטיים שאני אוהבת לחזור אליהם שוב ושוב שמור מקום של כבוד לסרטי נעורים. שזה מוזר, אם חושבים על זה. כלומר, איזו הנאה עשויה

"תודה לך. לא בשבילי" (מתוך תגובות לשאלה "האם תהיי מוכנה לקרוא רומן רומנטי על טבעי") אם תשאלו אותי איזה ספרים רומנטיים הכי שימחו אותי בשנים