חצר בני התמותה | קינדל

1

ליידי פיבי כמעט מנהלת שיחה

"הטה, יקירתי, את יודעת שאני מחבבת מאוד את מר טֶמפֶּסט," אמרה אימה החורגת, שישבה באי-נוחות על קצה הכיסא בחדר העבודה. הפתיחה הזאת לא בישרה טובות. פיבי הזמינה את עצמה לתה רבע שעה לפני כן, ומאז הובילה את השיחה באיטיות אל הנושא הנוכחי. כעת נעו ידיה במבוכה והיא התקרבה סוף-סוף לעיקר. "ואני לא רוצה להתערב, אבל בכל זאת, אַת הלורד, ו—"
הטה נחפזה לבלוע את הקפה שזה עתה לגמה כדי לקטוע את דבריה של פיבי. "ואני מעריכה מאוד את חוסר ההתערבות שלך!" היא הניחה את ספלה שהתרוקן, וקמה בתקווה שהיא מקרינה סמכות. "עכשיו אני באמת מוכרחה ללכת; אני צריכה לדבר עם מר בּרָאוּן היום."
זה לא היה ממש שקר; היא אכן קבעה לשוחח באותו יום עם האיש שמנהל את חוות הבית, אך לאמיתו של דבר עמדה הפגישה להיערך בשעה מאוחרת יותר. היא הציצה בכיוון האמור מבעד לחלון, אף שעצי האשור האדמדמים הסתירו את חוות הבית מעיניה. שברי אור שמש קר הסתננו מבין אניצי עננים, וחוש-הנחלה שלה בישר לה שבמשך היום הרוח תתחזק ותביא איתה גשם אחרי שקיעת השמש.
פיבי נאנחה קלות, הניחה את ספלה וזכתה שוב בתשומת ליבה של הטה. "כן, כן, כמובן. אבל… אולי נוכל לשוחח על זה אחר כך?"
ואולי נוכל לא לשוחח על זה לעולם, כי אני כבר יודעת מה תגידי וזה לא עניינך! הטה נשכה את לשונה ולא השיבה. לא היה מוצדק לזעום על פיבי; בדרכה המוטעית, היא ניסתה לעזור. לכן ריסנה הטה את רוגזה ואמרה במיטב גינוניה, "נתראה בארוחת הערב." היא פסעה במהירות אל דלת חדר העבודה ויצאה אל המסדרון בטרם תספיק פיבי למחות.
הליכה במסדרון ברקיעות רגליים לא היתה דרך בוגרת ביותר להגיב על המצב, אבל מוטב לרקוע ולא לדבר בחוסר סבלנות אל בני משפחתה או אל הדיירים שלה, והיא נכנעה לדחף לצעוד ברקיעות ברחבי הבית. מה חבל שבני משפחתה ראו את וין ואותה מתנשקים בשנה שעברה! לפני כן כלל לא הטרידו את עצמם בשאלה מה עושה הלורד של סטאריאל כשהיא לבדה עם מנהל האחוזה. אבל מאז חג החורף נאלצה לשאת מגוון רחב של התערבויות, החל בהרצאות מתנשאות מפי דודה סיביל ודומותיה על כבוד המשפחה ועל התנהגות ראויה, וכלה בהתעקשותו של מריוס למצוא תירוצים קלושים לשהייה בחברתה בכל רגע ורגע, עד שנסע לאוניברסיטה בתחילת השליש. התגובות של אחיה ואחיותיה הצעירים נעו בין גועל (גרגורי) לתמיכה איתנה (אלכסנדרה) ולסקרנות מביכה (לורל הקטנה).
כמה טיפשי מצידי לחשוב שבהיותי הלורד החירות שלי בתחום הזה תגדל ולא תקטן. כשהיתה רחוקה ומעמדה בהיררכיה המשפחתית היה נמוך, התנהגות שערורייתית מצידה לא היתה בדיוק מקובלת, אבל היה קל להתעלם ממנה. מכל הדברים שנאלצה להסתגל אליהם בשובה לאחוזת סטאריאל, אחרי שנים של מגורים בעיר הבירה הגדולה שבדרום, העניין הזה היה הקשה מכול. שם היתה אלמונית, אבל כאן לא יכלה ליהנות ממותרות כאלה, ולפעמים פשוט השתוקקה להיות שוב בתיאטרון עם חברי הלהקה.
היא נעצרה ונעצה מבט זועם בעיניו של סבא מריוס בראש גרם המדרגות היורדות אל המבואה. הדיוקן ייצג מבחינתה את כל בני המשפחה שהתערבו בענייניה בחודשים האחרונים. הלורד מימים עבָרו החזיר לה מבט מתנשא ממרומי אפו הארוך, מלא בגינוי אריסטוקרטי כמו תמיד. היא נשפה בכעס וירדה במדרגות. מה אכפת להם מהעניינים האישיים שלי בכלל? אין לנו דאגות חשובות יותר, עם כל השיפוצים והתקנות הקווים וההלוואות מהבנק? הגינוי מצד משפחתה נראה לה בלתי הוגן במיוחד כיוון שהעיסוק בהם ובצורכי האחוזה ממילא לא הותיר לה ולווין זמן רב להתנהגות לא נאותה.
המחשבה הזאת עצרה אותה בדיוק כשהגיעה אל דלת הכניסה. עיגול עץ בגוון שונה במקצת באמצע הדלת ציין את המקום שבו תוקנה אחרי שניזוקה מכדור אש — ג'ק הרגיז אותה מאוד באותו יום. היא נגעה בנקודה וערכה עם עצמה דיון קצר ומלא אשמה.
אף על פי שהפגישה עם ג'ק ועם מר בראון היתה אמורה להתקיים מאוחר יותר, מתוקף אחריותה כלורד עליה לנהל את הבוקר שלה ביעילות. היא השאירה את ספרי החשבונות בחדר העבודה שלה ולכן לא יכלה לבדוק את חשבונות האחוזה כפי שתכננה לעשות, אבל דברים רבים אחרים דרשו את תשומת ליבה. למשל — דוגמא אקראית מהרשימה שלה — לגשת לספרייה ולהמשיך לקרוא על הרבעת כבשים. אותה ספרייה שבה, כידוע לה, וין מלמד את אלכסנדרה ביום הזה מדי שבוע — והשיעור עומד להסתיים בקרוב.
הטה עיקמה את פרצופה מול הדלת והודתה בינה לבינה שלכבשים אין סיכויים רבים להשתתף בתרחיש הזה. ולמרות זאת פנתה בחזרה אל המבואה, וליבה נעשה קל יותר הודות לציפייה. האחוזה תוכל לעמוד בזה אם תהיה הטה-האישה ולא הטה-הלורד לפרק זמן קצר; היא לא תסכים בשום אופן להניח ללורד שבה להשתלט על האישה שבה.
"הטה!" קולה של אלכסנדרה, אחותה למחצה, נשמע ממישורת המדרגות, והטה הרימה את מבטה בהפתעה; מתברר אפוא שהשיעור של וין ושלה בנושא התנגדות לכפייה הסתיים מוקדם מן הצפוי.
"איך היה השיעור?" שאלה הטה ובחנה את הבעת פניה של אלכסנדרה. אלכסנדרה עמדה על כך שווין ינסה ללמד אותה להתנגד לקסם הפיי, אחרי שאֶרוֹסֶט הפעילה אותו עליה כמה חודשים לפני כן. היא סבלה מסיוטים. כל דבר שיחלץ אותה מתחושת חוסר האונים יהיה לטובה, אף שהשיעורים לא היטיבו עם מצב רוחה, וגם לא עם מצב רוחו של וין. אבל הבוקר נראתה אלכסנדרה נסערת עוד יותר מהרגיל.
היא טלטלה את ראשה בתנועה דו-משמעית. "בסדר, נראה לי." היא שלחה מבט אל איגרת הנייר שהחזיקה בידה, נשכה את שפתה התחתונה, והחלה לרדת במדרגות בצעדים מהוססים.
לפתע עקף אותה חתלתול שחור ורץ במורד המדרגות, ואלכסנדרה נאלצה לעצור מייד כדי לא לדרוך עליו. החתלתול החליק מעט, נעצר במבואה, ויילל אל הטה. כיוון שהחתלתול המסוים הזה חיבב מאוד את וין, הטה לא הצליחה להימנע מלשלוח את מבטה אל מישורת המדרגות בחיפוש אחריו, אבל וין לא הופיע. אלכסנדרה ירדה במדרגות בלי הפרעות נוספות, והושיטה להטה את איגרת הנייר.
"זה מווין. פיי-פרא נתן לו אותה לפני כמה דקות בספרייה." אלכסנדרה אמרה את המילים "פיי-פרא" בהיסוס; בני המשפחה עדיין לא הסתגלו למציאות החדשה בעולמם. "הוא ביקש ממני לתת לך אותו."
הטה לקחה ממנה את איגרת הנייר בסקרנות. על גבי נייר עבה ויקר, באותיות אדומות בוהקות בכתב יד מהודר נכתבו המילים: עשר בבוקר, גדת נהר סטארשַיין. מתחתיהן נוספו בחיפזון, בכתב ידו של וין, המילים:
זה לא חוב שלך. נתעדכן ליד האבנים אחר כך?
צמרמורת חלפה בעמוד השדרה שלה. למרבה הצער, ברגע אחד נמוגו כל תוכניותיה, שהרי לא היה קשה להבין את פשר האותיות האדומות, מה גם שהנייר הדיף ריח דובדבנים ושעוות דבורים. קסם הפיי לווה בניחוחות — לכל בן ובת פיי היתה חתימה ייחודית משלהם, אך גם לולא זיהתה את חתימת הריח של הנסיכה סאניקה, ארוסתו לשעבר של וין היתה היחידה שעדיין חב לה חוב. הנסיכה שחררה אותו מהבטחתו לשאת אותה לאישה בתמורה למעשה חסד שלא הוגדר מראש. האם הגיע הזמן לפדות את החוב?
היא לטשה עיניים במילים שכתבה הנסיכה והחליקה באגודלה על הנייר בעל המרקם הקטיפתי. הזימון היה מוחשי והיא אחזה בו, ובכל זאת נראה לה לא מציאותי במקצת. כן, כשגררה את וין בחזרה לסטאריאל מבעד לשער היא ידעה היטב שהעניין לא הסתיים, אבל היה נחמד לו טעתה, והחודשים השקטים שבאו לאחר מכן עוררו בה תחושת ביטחון כוזבת. זה לא הוגן, התחשק לה לומר כמו ילדה קטנה. הרי הלוואות מהבנק וקרובי משפחה מציקים הם אתגרים מספיקים גם בלי להתמודד עם פוליטיקה של בני פיי!
סטאריאל גאתה בחקרנות, והיא הרגיעה אותה. <הכול בסדר. זה רק פתק. אין סכנה.> אלא שמניסיונה, במקום שבו יש בני פיי בדרך כלל יש גם סכנה. אבן קרה הכבידה על בטנה. מה הנסיכה סאניקה רוצה מווין?
החתלתול יילל שוב ומצמץ אליה בציפייה, כאילו אם יתלונן די הצורך היא תגרום לווין להופיע לפניהם באורח קסם. אלכסנדרה התכופפה והרימה אותו, והחתלתול רטן והשלים עם התחליף. גרגורו היה עז מדי בשביל יצור זעיר כל כך, והדהד ברחבי המבואה.
הטה קראה שוב את הכתוב ולפתע תקף אותה דחף לטלטל את הנייר כאילו היה וין. זה לא חוב שלך, כתב. הוא מנסה להרחיק אותה ואת סטאריאל מכל מה שקשור לנסיכה סאניקה וזה טוב ויפה, וגם נאצל, אבל גם מטופש להחריד. הרי הם יחד בעסק הזה עכשיו, לא? לפחות נהג בתבונה וקבע להיפגש איתה מחוץ לבית אחרי הפגישה שהתחייב לה בלי חוכמה יתרה, וכך היא תוכל להוכיח אותו על טיפשותו בלי הפרעות מצד בני לוויה מלאי כוונות טובות ומהוגנות.
היא הציצה בשעון שבמבואה שהראה כי נותרו עוד שתי דקות עד השעה המיועדת, והרוגז שלה התפוגג קמעה. לפחות זה מסביר מדוע לא הביא לה את הפתק בעצמו. גם אם יעוף, יהיה לו קשה להגיע בזמן אל הגבול שלגדת נהר סטארשיין.
כשחשבה על המיקום התמתח חוש-הנחלה שלה בלי משים אל מחוץ לבית, אל מעבר לאגם ולאורך נתיב זרימתו של נהר סטארשיין, עד למקום שבו המים חוצים את גבול סטאריאל, במעבה היער שבדרום-מערב. צל העצים הקריר ופכפוך המים חלחלו לתוכה. מחטי האורן והניצנים הירוקים הבהירים של עצי האלון התנודדו, וחושיה התמלאו בצלילים הקטנים של
היער.
דמות גבוהה ומכונפת נחתה בחבטה על גדת הנהר מעברו החיצוני של הגבול. הוא נראה שונה מבעד לעיניה של סטאריאל, ולא רק משום שלבש את דמות הפיי שלו, אשר עטפה אותו בבוהק מסנוור של קסם נוכרי שאינו קשור לאחוזה. כנפיו בהקו באור השמש כמו מאות אבני חן. כעת היו כחולות ולא לבנות, וכמה הבזקים מתחלפים של סגול, אינדיגו ואפילו אזמרגד החזירו את האור מנוצותיו המאווששות ברוח הקלה. קצות הכנפיים היו כסופים. זאת היתה הפעם הראשונה ש"ראתה" אותו בדמות הפיי שלו מאז שובם מחצר רבבת הצריחים, אף שכבר חלפו כמה חודשים מאז.
סטאריאל התפתלה סביבו כמו חתולה, ונדמה שהיתה מסמנת אותו ברֵיחה לו רק יכלה. לפני חצר רבבת הצריחים, הנחלה גילתה כלפיו קנאה חשדנית, אבל המאורעות האחרונים שינו את יחסה אליו מן הקצה אל הקצה.
וין כיווץ את גבותיו והסתובב באיטיות, כאילו ידע שמתבוננים בו. חיוך קטן עלה על פניו והוא אמר חרש, "תגידי להטה שאני איזהר."
"מה קרה, הטה?"
קולה של אחותה החזיר אותה אל המבואה, והעולם התנודד קלות כשחזרה שוב אל גבולות גופה.
היא בלעה את טעם מחטי האורן שנשאר בפיה, וחשה מעורערת במקצת. היא לא רצתה לאמץ לה מנהג לרגל אחרי תושבי סטאריאל בעזרת חוש-הנחלה שלה, בייחוד אחרי שראתה לאן הוביל ההרגל את המלך איירוס. אבל בימים אלה די היה לספק לסטאריאל עידוד קל ביותר, והיא התמקדה בווין בהתלהבות רבה. כמעט אין ספק שזה באשמתי, חשבה.
<אל תעשי את זה שוב אם לא אבקש ממך מפורשות,> אמרה לסטאריאל בתקיפות. <אני יודעת שהחלטת שעכשיו את מחבבת אותו, אבל אל תמשכי את תשומת הלב שלי אליו כל הזמן, ואל תפריעי לנו רק כי את לא מסוגלת להניח לנו לחמש דקות!> ההפרעות האלה היו רבות ומציקות במיוחד בזמן האחרון. היא היתה בטוחה למדי שכוונותיה של סטאריאל טובות, אבל אין דבר שמקלקל את האווירה יותר מהמקבילה של גור כלבים פעלתן שמציץ מעבר לכתפך ומעודד אותך להתקדם.
"הטה?" חזרה אלכסנדרה ואמרה, הפעם בשמץ דאגה. "זה קשור לענייני פיי, נכון?"
הטה התנערה וחזרה להווה. "סליחה, שוחחתי עם סטאריאל." היא נאלצה להודות בכך לא אחת בחודשים האחרונים כדי להסביר רגעים של פיזור דעת. היא לא זכרה שאביה סבל מהבעיה הזאת אי-פעם, אבל סטאריאל היתה כמובן קסומה פחות לפני ביטולו של חוק הברזל. לא בפעם הראשונה הצטערה שאדמות פיי אינן מלוות בחוברות הדרכה.
אלכסנדרה הרימה גבות והביטה בפתק ברוב כוונה. "נכון שזה קשור לענייני פיי?" שאלה שוב.
הטה השפילה את מבטה אל הפתק. "כן. אבל אני סבורה שלא מדובר בענייני פיי מסוכנים." אני מקווה. בעבר היתה הנסיכה סאניקה ידידותית למדי, או לפחות ידידותית יחסית לאמות המידה של בני הפיי מבתי המלוכה. ובכל זאת, למה וין חסר זהירות כל כך כשזה נוגע לבטיחותו?
אם תלך אל האבנים עכשיו, לפחות תוכל להפיג חלק מחרדתה באמצעות עיסוק בקסמים בזמן שתמתין לו. רגשות עזים הגבירו את יכולות הפירומגיה שלה, אף שהיתה להם השפעה הפוכה על קסם אחיזת העיניים, שדרש קור רוח ושליטה עדינה.
לפני שהספיקה לזוז ממקומה נשמעה נקישה על דלת הכניסה, והיא ואלכסנדרה נפנו לעברה. הטה לא היתה אמורה לפתוח את דלת הכניסה בעצמה, אבל המשרת הזוטר לא נראה בסביבה והיה מגוחך להניח למישהו לחכות על מדרגות האבן בקור בגלל זה.
היא פתחה את הדלת. לרגע השתררה שתיקה.
"אני מתנצל, כבוד הלורד," אמר האיש שעל המפתן, ואחרי רגע של מבוכה הסיר את כובעו. הטה זיהתה אותו: זה היה מר פּלימֶר, מנהל העבודה של הפועלים שעסקו כעת בשיפוץ בית האלמנה. "רציתי לדבר עם מנהל האחוזה." הוא שלח מבט מבויש סביב המבואה. "אני רואה שלא באתי לדלת הנכונה."
"לא, לא, תיכנס," אמרה וניסתה להסתגל למעבר הפתאומי מהקסום ליומיומי. "אבל מר טמפסט לא פנוי כרגע. על מה רצית לשוחח איתו?" היא העלתה מנבכי זיכרונה מושג מעורפל של לוחות הזמנים. וין הוא שעסק בהיבטים היומיומיים של העבודה הרבה יותר ממנה, אך הפיכת בית האלמנה לראוי למגורים כדי שיוכלו להשכיר אותו היתה, אחרי הכול, חלק חשוב בתוכניתם להשיג עוד כסף שנחוץ לעתידה של סטאריאל. "איך מתקדמים התיקונים בגג?"
מנהל העבודה העביר את משקלו באי-נוחות מרגל לרגל, ונראה מלא חשש. "זאת הבעיה, כבוד הלורד. הם לא מתקדמים. יש… יש בעיה של עטלפים."
"עטלפים," חזרה אחריו, ובתוך-תוכה חשה הקלה. לפי הבעת פניו חששה מבשורה גרועה בהרבה.
"כן, כבוד הלורד. עטלפים. הבעיה היא שהם בתוך הגג. הצוות שלי לא יכול לעבוד כשהם שם."
מחשבותיה ניסו לנדוד בחזרה אל מיקומו של וין, והיא משכה אותן בחזרה. לא. היא הלורד; עליה להתמודד עם הבעיה, גם אם מזיקים ביתיים אינם נראים קשורים לענייניה כרגע.
"טוב, אני מודה שאין לי מושג איך מסלקים עטלפים מגג, אבל ודאי קיים פתרון לבעיה…" היא עמדה לשאול אותו מה הוא מציע, ולפתע עלה בדעתה רעיון. "בעצם, במחשבה שנייה, אני אוכל להועיל לך יותר ממר טמפסט."
אחרי הכול היא הלורד של סטאריאל, ולכן היא קשורה אל כל היצורים שבתחומיה. פירוש הדבר שוודאי תוכל להשתמש באמצעים קסומים כדי לעודד עטלפים לפַנות גג מסוים ולעבור למקום אחר. היא גילתה שהיא מתעניינת בבעיה יותר ויותר, וחשה אשמה על כך. מן הראוי שתתעניין בנושאים יומיומיים לא פחות מאשר בנושאים קסומים, אבל הבעיה היתה שהיא לא התעניינה בהם. העובדה שהפעלת חוש-הנחלה שלה באופן כזה תספק גם הסחת דעת מצוינת מציתות למתרחש במקום מסוים בפאתי הנחלה היתה רק צירוף מקרים משמח.
חששותיו של מנהל העבודה רק גברו. "כבוד הלורד, הבעיה היא שלא מדובר בעטלפים רגילים. וחשבתי שאולי מר טמפסט ידע…" הוא השתתק והסמיק.
זעזוע משונה חלף בה כשהבינה למה הוא מתכוון ומדוע חיפש דווקא את וין.
הוא אזר עוז, ודבריו הבאים איששו את החשד שלה. "אני חושב… אני חושב שהם בני פיי."