לאלף את החיה | דיגיטלי

הספר הדיגיטלי זמין לקריאה באפליקציית הליקון.

₪32.00 ₪25.00

ניתן לבחור פורמט מתאים ואז להוסיף אותו לסל

תרגום: ענבל שגיב-נקדימון
הוצאת: ספרים בעלמא
עריכת תרגום: חמוטל לוין
הגהה: צופיה סילברמן
איור כריכה: עומרי קורש
עיצוב כריכה: חן יאקה שומרון | סטודיו לימונדה
תאריך יציאה לאור: 2026

תקציר:

 

די בשמועה אחת כדי להרוס את עתידה של עלמה.

 למרבה המזל, גם על בעלה המיועד ישנן שמועות.

 

לינט תותי ת׳רין יפה להפליא, אבל בכך לא מסתכמות מעלותיה. היא חכמה, שנונה ובעלת קסם אישי שכבש אפילו נסיך. אלא שבחברה הגבוהה, אפילו שמץ של שמועה עלול לעורר שערורייה. וכך, בתוך כמה  ימים, לינט נשלחת לוויילס להינשא לגבר שמעולם לא פגשה.

פירס ילברטון, רוזן מרצ׳נט, חי בטירה ומצטיין בהרחקת אנשים. יש לו לשון חדה ומזג נורא, ולמי שנקרה בדרכו – מוטב להצטייד בעור עבה. על פי השמועה, פציעה ישנה היא שהפכה אותו למתבודד. אומרים גם שנשים אינן מעניינות אותו כלל. בעיני משפחתה של לינט, זה הופך אותו לשידוך מושלם.

לינט מצידה אינה רואה סיבה מיוחדת לדאגה. היא יודעת להסתדר גם עם אנשים בלתי נסבלים, ולהערכתה תזדקק לשבועיים בלבד כדי לכבוש את הרוזן.

איש עוד לא שאל לדעתו של פירס בעניין.

אבל מאחורי השמועות מחכה לה אדם קשה לפענוח הרבה יותר ממה ששיערה לעצמה. ובטירה המרוחקת, הרחק מכל אלה שכבר חרצו את דינה, גם לינט עשויה להפתיע את עצמה.

אלואיזה ג'יימס, סופרת רבי־המכר של הניו יורק טיימס מביאה עיבוד שנון לאגדת היפה והחיה. לאלף את החיה הוא סיפור על יופי ועל דעות קדומות, על כוחן של שמועות ועל שני אנשים שמגלים כמה מעט הם יודעים זה על זה – ועל עצמם.

ספרים נוספים שתהני מהם

מבצע!

מארז סטריאל

המחיר המקורי היה: ₪185.00.המחיר הנוכחי הוא: ₪147.00.
מבצע!

גאווה ודעה קדומה (גרסה מוערת)

המחיר המקורי היה: ₪108.00.המחיר הנוכחי הוא: ₪49.00.
מבצע!

השפעה

המחיר המקורי היה: ₪98.00.המחיר הנוכחי הוא: ₪49.00.
מבצע!

תבונה ורגישות

המחיר המקורי היה: ₪98.00.המחיר הנוכחי הוא: ₪49.00.

- פרק ראשון -

פרק ראשון

 

 

 

היה היה פעם, לא כל כך מזמן…

 

 

עלמות יפהפיות בסיפורי אגדות יש כחול אשר על שפת הים. נערות מחלבה שעורן צח כמגנוליה לצד נסיכות שעיניהן ככוכבים, ולמעשה אם סופרים שתי עיניים לכל אחת מהן, נגיע לגלקסיה שלמה של כוכבים מנצנצים.

בהתחשב בכל הזוהר הזה, עצוב עוד יותר שנשים אמיתיות משתוות רק לעיתים נדירות למקבילותיהן הבדויות. יש להן שיניים מצהיבות, או חטטים. שפמפם קלוש או אף גדול שעכברון יכול לגלוש עליו כאילו היה מדרון סקי.

יש גם יפות, כמובן. אבל אפילו הן עלולות ללקות בכל התחלואים של אנשים בשר ודם, כפי שהמלט התלונן לפני זמן רב.

בקצרה, נדירה האישה שזוהרה אכן עולה על זה של השמש. שלא לדבר על כל עניין שיני הפנינים, קול הזמיר ופנים שהמלאכים עצמם יבכו בקנאה למראן.

 

לִינֶט תוּתִי תְ'רִין ניחנה בכל אלה, אולי פרט ליומרה לקול זמיר. עם זאת, קולה היה די ערב לאוזן, ונאמר לה שצחוקה מזכיר דנדון פעמוני זהב. למעשה, קראו לה על שם ציפור שיר, אם כי לא זמיר, ועל שם פרי מעורר תאווה.

גם בלי להביט במראה היא ידעה ששערה בוהק, עיניה בורקות, ושיניה — טוב, אולי הן לא ברקו, אבל הן היו לבנות בהחלט.

היא היתה בדיוק עלמה כזאת שמסוגלת להניע נער אורווה למעשי גבורה, או נסיך למעשים קצת פחות נועזים כמו פילוס דרך בחרבו בחלקת קוצים, רק כדי לנשק אותה. אבל אף אחד מהפרטים האלה לא שינה עובדה יסודית:

נכון לאתמול, היא איבדה כל סיכוי להינשא.

האסון נבע מטבען של נשיקות, וממה שלפי המסופר נשיקות מובילות אליו. אם כי אולי מדויק יותר להאשים את טבעם של נסיכים. הנסיך המדובר היה הנסיך אוגוסטוס פרדריק, דוכס סאסקס.

הוא נישק את לינט יותר מפעם אחת; למעשה, הוא נישק אותה פעמים רבות מאוד. והוא הכריז בלהט על אהבתו אליה, ואפילו זרק תותים על חלון חדר השינה שלה לילה אחד (מעשה שהשאיר טינופת איומה ועורר את זעמו של הגנן).

הדבר היחיד שלא עשה היה להציע לה נישואים.

"חבל שאני לא יכול להתחתן איתך," הוא התנצל ערב קודם לכן, כשפרצה השערורייה. "דוכסים מלכותיים, את יודעת… אנחנו לא יכולים לעשות כרצוננו. אבא שלי קצת לא שפוי בעניין. זה באמת מצער מאוד. ודאי שמעת על נישואיי הראשונים; הם בוטלו מכיוון שווינדזור החליט שאוגוסטה לא טובה מספיק, והיא בתו של רוזן."

לינט לא היתה בתו של רוזן; אביה היה בסך הכול ויקונט, ואפילו לא ויקונט עם קשרים טובים במיוחד. לא שהיא שמעה על הנישואים הראשונים של הנסיך. כל מי שראה אותה מפלרטטת איתו בחודשים האחרונים שכח משום-מה לספר לה שיש לו נטייה מוכרת לחזר אחרי נשים שהוא לא יכול או לא רשאי להתחתן איתן.

הנסיך קד בתנועה חדה, פנה לאחור ויצא בחיפזון מאולם הנשפים אל טירת וינדזור — או למקום אחר שעכברושים נעלמים אליו כשהספינה טובעת.

לינט נשארה לבדה, פרט למלווה חמוצה ולאולם נשפים מלא בגברים ונשים בני אצולה, נסיבות שגרמו לה להבין במהירות שרבות מאוד מבין העלמות והגבירות בלונדון מאמינות בכל ליבן, ובשמחה, שהיא מופקרת מהמעלה הראשונה.

רגעים ספורים אחרי נסיגתו של הנסיך, איש כבר לא הסכים להביט בעיניה; היא עמדה מול ים של גבּים שהופנו אליה. קולות צקצוק של בני המעמד הגבוה התפשטו סביבה כמו קולות געגוע של להקת אווזים המתכוננת להמריא צפונה. אבל מובן שהיא זו שבאמת נאלצה להמריא משם — צפונה, דרומה, לא משנה; כל עוד תצליח להתרחק מזירת ההשפלה הזאת.

חוסר הצדק נעוץ בכך שלינט לא היתה מופקרת. בכל אופן לא יותר מכל נערה שנסיך סחרר את ראשה.

היא נהנתה לתפוס את הפרס הגדול ביותר, הנסיך הבלונדיני יפה התואר, אבל ידעה שאין סיכוי אמיתי שהוא יישא אותה לאישה. והיא בהחלט לא היתה מעניקה את בתוליה לנסיך בלי לקבל קודם טבעת על האצבע ואישור מהמלך. אף על פי כן, היא ראתה באוגוסטוס חבר, ולכן הכאב היה חריף עוד יותר בבוקר שלמחרת ההשפלה שספגה, כאשר הוא לא בא לבקר אותה.

אוגוסטוס לא היה היחיד. למעשה, לינט מצאה את עצמה משקיפה מבעד לחלון הקדמי של ביתה, כדי לשכנע את עצמה מעל כל ספק שאיש לא יבוא. אף אחד. לא איש ולא אישה.

מאז יצאה לחברה כמה חודשים לפני כן, דלת הכניסה שלה היתה כמו השער לגיזת הזהב — כלומר אליה, עם יופייה והנדוניה שלה. גברים צעירים פיזזו ודילגו ופסעו בשביל הזה, והשאירו כרטיסי ביקור ופרחים ומתנות בשפע. אפילו הנסיך הואיל לבוא ארבע פעמים בבקרים, מחמאה שאין לה תקדים.

אבל עכשיו… השביל היה רק שורה של אבני מרצפות מבהיקות באור השמש.

"אני פשוט לא מאמין שזה קרה סתם ככה!" אמר עכשיו אביה שעמד מאחוריה.

"בכל זאת, נסיך נישק אותי," אמרה לינט ביובש. "ואולי לא היו לזה השלכות, אילולא הברונית בַּאגִין ראתה אותנו."

"נשיקה — באמת! נשיקות הן שום דבר. מה שאני רוצה לדעת הוא למה יודעי דבר טוענים שאת בהיריון. עם התינוק שלו!" ויקונט סַנְדוֹן ניגש, עמד ליד כתפה והביט איתה אל הרחוב הריק.

"שתי סיבות. ותשמח לשמוע שאף אחת מהן לא כוללת תינוק."

"מה הן בדיוק?"

"אכלתי חסילון מקולקל ביום חמישי שעבר, בבוקר המוזיקלי אצל ליידי בְּרִימֶר."

"אז מה?" שאל אביה.

"הוא גרם לי בחילה," אמרה לו לינט. "לא הצלחתי אפילו להגיע לחדר הנוחיות של הגבירות. הקאתי בעציץ של עץ תפוז." היא נרעדה מעט בשל הזיכרון.

"חוסר איפוק מצידך," העיר הוויקונט. הוא שנא הפרשות גוף. "אני מבין שהדבר נחשב סימן ללידה?"

"לא לידה, פאפא, המצב הקודם לה."

"כמובן. אבל האם את זוכרת איך גברת אַנְדֶרְפוּט הקיאה את נשמתה בחדר הכתר וכמעט פגעה בהוד מעלתו, מלך נורווגיה? לא היה שם חסילון וגם לא תינוק. כולם ידעו שהגברת פשוט השתכרה. נוכל להפיץ שמועה שאת שתיינית."

"זה יפתור את הבעיה שלי? אני מניחה שאין ג'נטלמנים רבים שירצו להתחתן עם שיכורה. בכל אופן, זו לא רק אשמת החסילון. זו גם השמלה שלי."

"מה עם השמלה שלך?"

"לבשתי אתמול בערב שמלת נשף חדשה, ומתברר שבמבט מהצד אנשים נטו לראות בטן של היריון."

אביה פנה והביט במרכז גופה. "את לא נראית לי שונה. אולי קצת קפואה בכתפיים. את חייבת ללכת במחשוף רחב כל  כך?"

"כן, אם אני לא רוצה להיראות כמו גבירה מפוטמת," אמרה לינט בחריפות, "אני חייבת לחשוף הרבה כל כך."

"נו, זאת הבעיה," אמר לורד סנדון. "את נראית כמו סחורה ביריד בַּרְתוֹלוֹמיוּ. לכל הרוחות, אמרתי מפורשות לבת הלוויה שלך שאת חייבת להיראות מהוגנת יותר מכל אחת אחרת בחדר. אני חייב לעשות הכול בעצמי? אף אחד לא מסוגל לציית להנחיות פשוטות?"

"שמלת הנשף שלי לא היתה חושפנית," מחתה לינט, אבל אביה לא הקשיב.

"ניסיתי, אלוהים יודע שניסיתי! דחיתי את יציאתך לחברה בתקווה שהבגרות תַקנה לך יותר כבוד מול עיניה הבוחנות של החברה הגבוהה, בהתחשב במוניטין של אימך. אבל מה הטעם בכבוד אם המחשוף מרמז שאת מופקרת?"

לינט נשמה נשימה עמוקה. "למחשוף אין שום קשר לפרשה. השמלה שלבשתי אתמול בערב —"

"פרשה? פרשיית אהבים!" אמר אביה וקולו גבר. "חינכתי אותך לערכים ומעשים טובים —"

"לא פרשיית אהבים," קטעה אותו לינט. "התכוונתי שהאסון נוצר בשל השמלה שלי. אתה מבין, היו לה שתי חצאיות תחתוניות, ו—"

"אני רוצה לראות אותה," הכריז לורד סנדון, והפעם קטע אותה הוא. "לכי ללבוש אותה."

"אני לא יכולה ללבוש שמלת נשף בבוקר!"

"עכשיו. ושלחי למטה גם את בת הלוויה שלך. אני רוצה לשמוע מה יש לגברת הַאצִ'ינְס לומר להגנתה. שכרתי אותה במטרה מפורשת להימנע מדברים כאלה. היא העמידה פנים מתחסדות כל כך, עד שהסכמתי לבטוח בה!"

לינט לבשה את שמלת הנשף.

היא עוצבה כך שתתהדק סביב שדיה. ממש מתחת להם, החצאיות נמשכו לאחור וחשפו שכבה תחתונה עשויה תחרה בלגית מקסימה. ואז גם החצאית ההיא נמשכה לאחור וחשפה שכבה שלישית, עשויה משי לבן. הדגם נראה נפלא בפנקס הרישומים בחנותה של מאדאם דֶמַרְטַן. וכאשר לינט לבשה אותה אמש, היא חשבה שהרושם יפהפה.

אבל עכשיו, כשהמשרתת שלה סידרה את כל החצאיות מול עיניה של גברת האצ'ינס, מבטה של לינט התמקד מייד במקום שבו היו אמורים להיות מותניה — אבל לא היו. "בחיי," היא אמרה בחולשה. "אני באמת נראית הרה." היא פנתה הצידה. "תראי איך היא מתנפחת. בגלל כל הכיווצים למעלה, מתחת לחזה. הייתי יכולה להחביא שני תינוקות מתחת לכל הבד הזה."

המשרתת שלה, אֵלַייזָה, לא העזה להביע דעה, אבל בת הלוויה שלה לא הפגינה איפוק זהה. "לפי דעתי, לא החצאיות אשמות אלא החזה שלך," קבעה גברת האצ'ינס. קולה היה מאשים קצת, כאילו לינט אחראית על גודל החזה שלה.

לדעתה של לינט, לבת הלוויה שלה היה פרצוף של גרגויל. היא הזכירה למי שהביט בה כנסייה מימי הביניים, מלאה בלהט דתי חצוב באבן. בדיוק בשל כך שכר הוויקונט את שירותיה, כמובן.

לינט פנתה בחזרה אל המראה. לשמלה אכן היה מחשוף עמוק, שהיא חשבה במלוא הכנות שהוא דבר טוב, בהתחשב בכמות הגברים הצעירים שלא הצליחו לאלץ את עיניהם לעלות מעל לסנטרה. המראה העסיק אותם, ונתן ללינט אפשרות לחלום בהקיץ שהיא נמצאת במקום אחר, ולא באולם הנשפים.

"את שופעת מדי," המשיכה גברת האצ'ינס. "יש לך יותר מדי למעלה. עניין זה, בשילוב הרוחב המסוים של השמלה, מקנה לך מראה של מי שמצפה לאירוע משמח."

"האירוע לא היה משמח," ציינה לינט.

"לא בנסיבות שלך." גברת האצ'ינס כחכחה. היה לה כחכוח מעצבן מאוד, מעל ומעבר למה שלינט שמעה מעודה. משמעותו של הכחכוח, כך גילתה לינט בחודשים האחרונים, היתה שהיא עומדת לומר דבר-מה לא נעים.

"למה? למה לא ראינו מראש?" זעקה לינט בתסכול וקטעה את דבריה, לפני שהספיקה לפצוח בביקורת. "כל כך לא הוגן לאבד את שמי הטוב, ואולי אפילו כל סיכוי להינשא, רק כי לשמלה הזאת יש יותר מדי כיווצים וחצאיות."

"הנימוסים שלך לוקים בחסר," אמרה גברת האצ'ינס. "היית צריכה ללמוד מהדוגמא של אימך; אם את מתנהגת כמופקרת, אנשים יחשבו שאת פרוצה. בחודשים האחרונים ניסיתי כמיטב יכולתי לתת לך עצות בנוגע להתנהלות נכונה, אבל התעלמת. זרעת רוח ועכשיו את קוצרת סוּפה."

"הנימוסים שלי לא נוגעים כלל לשמלה הזאת ולהשפעתה על הגזרה שלי," קבעה לינט. רק לעיתים נדירות היא טרחה לבחון את עצמה בקפידה במראה. אילו רק היתה מתבוננת בתשומת לב, אילו רק היתה פונה הצידה…

"זה המחשוף," אמרה גברת האצ'ינס בעיקשות. "את נראית כמו פרה, אם תסלחי לי."

לינט לא רצתה לסלוח לה, ולכן התעלמה מדבריה. אנשים צריכים להזהיר זה את זה מפני סכנות. גברת צריכה תמיד להביט בעצמה מהצד כשהיא מתלבשת, אחרת היא עלולה לגלות שכל לונדון מאמינה פתאום שהיא הרה.

"אני יודעת שאת לא מעוברת," המשיכה גברת האצ'ינס, אף שנשמעה כאילו אינה שמחה להודות בכך. "אבל לא הייתי מאמינה, לפי המראה שלך עכשיו." היא כחכחה שוב. "אם את מוכנה לקבל עצה קטנה, הייתי מכסה יותר את החזה הזה. הוא לא מהוגן. ניסיתי לומר לך זאת כמה פעמים בחודשיים ועשרים ושלושה הימים שאני גרה בבית הזה."

לינט ספרה עד חמש ואז אמרה בקיפאון, "זה החזה היחיד שיש לי, גברת האצ'ינס, והשמלות של כולן מעוצבות כך. אין שום דבר יוצא דופן במחשוף שלי."

"את נראית בו כמו פְרִיגַטָה קלה," טענה האישה.

"מה?"

"פריגטה קלה. אישה קלת דעת!"

"פריגטה היא לא ספינה?"

"בדיוק, כזאת שעוגנת בנמלים רבים."

"אני חושבת שזאת הבדיחה הראשונה שסיפרת לי אי-פעם," אמרה לינט. "באמת, כבר חששתי שאין לך חוש הומור."

לאחר מכן, פיה של גברת האצ'ינס היה מעוקם מטה והיא סירבה לומר דבר נוסף. היא סירבה גם ללוות את לינט בחזרה לחדר ההסבה. "אין לי שום קשר למה שקרה לך," היא אמרה. "זה רצון שמיים, ואת יכולה לומר לאביך שאמרתי את זה. ניסיתי כמיטב יכולתי להנחיל לך עקרונות, אבל היה מאוחר  מדי."

"זה נשמע מאוד לא הוגן," אמרה לינט. "אפילו לפריגטה קלה צעירה מאוד מגיעה הזדמנות לעגון בנמל אחד לפני שתותח ינקב אותה."

גברת האצ'ינס התנשפה. "את מעיזה להתבדח. אין לך שמץ של מהוגנות — אפילו לא שמץ! אני חושבת שכולנו יודעים במי האשם."

"אני דווקא חושבת שאני מבינה טוב יותר מרוב האנשים מה מהוגן ומה לא מהוגן, גברת האצ'ינס. הרי אני, ולא את, גדלתי עם אימא שלי."

"וזה ככל הנראה שורש הבעיה," אמרה גברת האצ'ינס בקדרות. "כבוד הליידי הרי לא היתה בתו של יצרן לֶבֶד שברחה עם נפּח. לאף אחד לא אכפת מאנשים כאלה. אימך רקדה כמו גנבת בערפל, לעיני החברה כולה. היא לא היתה נפקנית מאחורי דלתות סגורות; היא הניחה לעולם כולו לחזות במעלליה!"

"גנבת בערפל," חזרה לינט. "זה ביטוי תנ"כי, גברת האצ'ינס?" אבל גברת האצ'ינס הידקה את שפתיה ויצאה מהחדר.

 

לידיעתך, באתר זה אנו עושים שימוש בקובצי מידע ("Cookies") למטרות שונות, ובהן שיפור חוויית המשתמש, ניתוח שימוש באתר והתאמת פרסום אישי עבורך. המשך הגלישה באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי מידע אלו, כמפורט במדיניות הפרטיות. למידע נוסף ניתן לעיין ב-מדיניות הפרטיות של האתר.