אש ורוש

לפני כמה שבועות נפגשתי עם גילי בר הלל לקפה (מהצד שלה. מהצד שלי זה היה לגמרי תה. ועוגה. ושלוש עוגיות), והיא סיפרה לי על הספר החדש של עוץ הוצאה לאור, שתיכף יוצא לאור. וכשאני אומרת "סיפרה לי" אני מתכוונת שהיא סיפרה לי לפרטים מה קורה בספר ואיך הוא נגמר ("ממילא קוראים את הסוף שלו שוב ושוב", היא אמרה). שלא תבינו לא נכון – היא סיפרה כי אני שאלתי שאלות, ולא היה לי מאוד אכפת לדעת פרטים, גם כי אני אוהבת לדעת איך ספרים מסתיימים (בסוף טוב! וכשאני אומרת סוף טוב אני מתכוונת כמובן לסוף רומנטי), וגם כי לא חשבתי שיהיה לי זמן לקרוא את ״אש ורוש*״ בקרוב (אוטוטו חמישה ספרים חדשים), והנחתי שעד שאגיע אליו אשכח, כרגיל, הכל. אבל בדרך חזרה מהפגישה כבר גיליתי שיש לספר גרסת אודיו, והשבוע, אחרי שניסיתי בחוסר הצלחה למתוח כמה שיותר את 40 הדקות האחרונות שלו, סיימתי אותו.

ההקדמה הארוכה הזו נועדה בעצם להסביר למה לא אספר לכן כמעט כלום על הספר. הוא נהדר, שלא יהיה לכן ספק, ומיד אנסה לשכנע אתכן שאתן חייבות לקרוא אותו. אבל הבנתי שכשמדברים על העלילה שלו, מאוד קשה להמנע מפרשנות אישית, ואני לא יכולה שלא לתהות אם הייתי קוראת את הספר באופן שונה, אלולא שמעתי לפני כן את הקריאה של גילי אותו.

מה בכל זאת אני יכולה לספר? פולי בת התשע עשרה אורזת את חפציה לקראת מעבר ללימודים באוניברסיטה ונתקלת בספר סיפורים שנמצא אצלה שנים, אבל כבר מזמן היא לא קראה בו. כשהיא מעלעלת בספר היא לא יכולה להשתחרר מהתחושה שהיא זוכרת שהיו בו סיפורים אחרים. הזיכרון הזה מעיר אצלה אט אט זכרונות אחרים שדומה כי נשכחו ממנה, ובמשך שלושה מתוך ארבעת חלקי הספר היא משחזרת את מה שנדמה כחיים שהיא לא זוכרת שהיא חיה. החלק הרביעי מתרחש בהווה, ופולי, כעת כאמור בת תשע עשרה, סטודנטית ומאורסת, הופכת לגיבורה שתמיד נועדה להיות. ובאמת שמתחשק לי לספר עוד, על הדמויות האחרות ועל מערכות היחסים, כיצד הספר נע על קו התפר בין מציאות ודמיון, ועל ידידות בלתי אפשרית שנרקמת והופכת למשהו אחר – אבל שפתיי חתומות. לכו לקרוא בעצמכן!

במובנים רבים "אש ורוש״ הזכיר לי את "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" שהוצאתי לאור בחיים אחרים. סיפור אגדה קסום, שמלווה גיבורה מילדות ועד בגרות, עם מציאות מתעתעת ורבת רבדים. אלא שבזה מסתיים הדימיון. רגע, לא, לי עברון המופלאה תרגמה את שני הספרים! אז שלושה קווי דימיון ומתרגמת. מעבר לכך שני הספרים מתרחשים בזמן שונה (ג׳נוארי בתחילת המאה הקודמת, אש ורוש כנראה בשנות השבעים שם), עוסקים בנושאים שונים בחלק המציאותי שלהם (יחסים בן גזעיים בג׳נוארי, משפחה לא מתפקדת באש ורוש), ובעוד הסיפור הפנטסטי בג'נוארי הוא משהו חדש ומורכב, אש ורוש מבוסס על מעשייה מוכרת ושואב משורשיה. חוץ מזה, אש ורוש כתוב טוב יותר, כי דיאנה ויין ג'ונס היא כותבת מנוסה בהרבה מאליקס הארו שג'נוארי היה לה ספר ביכורים, והאודיו שלו מושלם.

זהו. לכו לקרוא.

*• צמח רב-שנתי בעל פרחים רעיל ממשפחת הסוככיים. אתן מכירות אותו. המטריות הלבנות בצידי הדרכים.