הקוזי פנטזי הראשון שלי

אחרי תקופת בצורת ארוכה שבה חזרתי לשמוע ספרים ישנים ואהובים כי כל דבר חדש עיצבן אותי, מצאתי סוף סוף סדרת ספרים שבהיעדר מילה אחרת אקרא לה (מתנצלת – גם אני לא מתה על זה) קסומה.

זו לא היתה אהבה מעמוד ראשון ואלמלא מירב פלום, שהתעקשה, כנראה הייתי מדנפת, כי באמת שאין לי סבלנות לכלום בימים אלו, אבל עם כל פרק מכשף הבית פשוט grew on me, ועכשיו, בספר השלישי שמסיים את הטרילוגיה (יש ספר רביעי שמתרחש הרבה שנים אחר כך), אני מחפשת תירוצים לנסוע או ללכת ולהקשיב בלי שיפריעו לי.

סדרת The House Witch מתחילה כמו סיפור אגדה לילדים. שתי ממלכות – דקסריה וטראבק נמצאות על סף מלחמה. בחור ג׳ינג׳י צעיר מגיע לארמון המלך הדקסרי לאחר שנשכר לשמש כטבח המלכותי, ודרכו אנחנו מתוודעים לשלל הדמויות שיהיו חלק מהסיפור. מרבית הדמויות הללו מעוצבות במידת מה כקריקטורות, ותפקידן להקליל את העלילה שעוסקת בשלל נושאים מורכבים. אני לא מתכוונת לומר שהן שטוחות. נהפוך הוא. את חלקן נכיר לעומק במהלך הסיפור ונתאהב בהן קשות (האנה!), אבל איכשהו העלילה מצליחה להכניס אותם למצבים מעט נלעגים כדי לייצר סיטואציות קומיות ולחזק את התחושה הכללית שמשרה הקריאה – אתן בידיים טובות, הכל יהיה בסדר, הכל יסתיים בטוב.

ואני חושבת שזה מה שכל כך אהוב עלי בסדרה הזו. הביטחון הזה שהכל יהיה בסדר. גם כשנדמה שלא. הכל יסתדר, האהבה תגבור על הכל, הטובים ינצחו ולזונות יהיה איגוד מקצועי. אל תשאלו. פשוט לכו לקרוא.

אה, ויש שם גם חתול.