הרהורים על לכלוך

אז מה זה הסמאט – SMUT – הזה שהופיע בחיינו? מאיפה צצה המילה הזאת, שנמצאת בתשעה מכל עשרה פוסטים שאנחנו קוראות בקבוצות בחו״ל, בדרך כלל לצד תחנונים (תביאו לי ספר עם המון סמאטטטט!) או תלונות (לא היה שם סמאט. דינפתי)?

אם תשאלו את המילון הוא יגיד לכן שסמאט הם חומרים (מגזינים, ספרים, תמונות, סרטים או בדיחות) עם תכנים פוגעניים שקשורים במין. אבל זה רק פירוש אחד למילה. סמאט הוא גם כתם, רבב, לכלוך, סיאוב, והבחירה להשתמש דווקא במילה הזאת כדי לתאר תוכן מיני שפוגע באנשים מסוימים, אינה מקרית. מין ומיניות נתפסו ועדיין נתפסים כדבר שיש להצניע, ואם הם מוחצנים – זה מטונף.

אם להודות על האמת, אני לא ממש מתה על השימוש במילה הזאת בקשר עם סצנות מיניות בספרים רומנטיים. ושלא תטעו – היא לא שמורה רק לספרים סופר-ארוטיים. היא התקבעה אצלנו בשפה לצד הספייס, כדרך לציין קיום של סצנות סקס בספר. אבל בניגוד לספייס, שמדייקת את אופי העניין (תבלין, ריח, ניחוח. בדיוק מה שמביא סקס לעלילות רומנטיות ולחיים בכלל), השימוש במילה סמאט משדר משהו לא נקי.

אין שום דבר מלוכלך בתכנים מיניים כשלעצמם. מי שלא מרגיש בנוח עם זה שלא יקרא. אבל אנחנו לא צריכות להתבייש, וזו שאלה להרהר בה: כאשר אנחנו קוראות לזה סמאט, האם אנחנו מקבעות את התפיסה השלילית, או ההפך – מנכסות אותה לעצמנו? תשעה מתוך עשרה פוסטים מדברים על סמאט. אם רק שמונה מתוך אותן תשע לא היו מפרסמות תחת משתמש אנונימי, כנראה היינו מרגישות נוח יותר עם העניין.