מיאווווו!

קוראים לזה אשליית תדירות – האופן שבו אנחנו מבחינות במושג, מילה או מוצר מסוים בתדירות גבוהה יותר אחרי שהתוודענו אליו. חתולים, למשל. עד לפני שמונה חודשים פלוס מינוס חתולים היו משהו שאחרות מתלהבות ממנו, וסירי מנסה לאכול… ואז נכנסה לחיי החתולה שאינה שלי, ופתאום יש חתולים בכל מקום. בכל מקום! והם שונים אחד מהשני. נשבעת שלפני כן לכולם היה את אותו הפרצוף. ואם לא די בחתול השחור שניסה להתיידד איתי (איתי!!!) ליד הדואר, ובג׳ינג׳ית שהתחילה להתחכך לי ברגליים בחנייה של הסופר (יכול להיות שהיתה שם תמיד?) גם הלן הרפר החליטה שלא להסתפק בברוטוס, ופצחה בסדרה חדשה עם שלל גיבורים חתוליים. זהו, אני אבודה.

בהזדמנות אכתוב פוסט על העולמות הספרותיים של הרפר. עדיין לא ביקרתי בכולם, אחרי הכל יש (נכון לעכשיו) רק עשרים וארבע שעות ביממה, אבל בהתבסס על מה שכבר קראתי אני יכולה להעיד, שלאישה יש דמיון פורה ביותר, ואין ספר או סדרה שדומים לאלה שקדמו להם או באו אחריהם. למעשה, הדבר המשותף היחיד לכל הספרים הוא שאין לי מושג איך אני מספרת עליהם בלי לספיילר יותר מדי.

הגיבורה של Waifs and Strays (ביטוי ספרותי שפירושו – נטוש/ה ותוע/ה) היא פנסיונרית שמגדלת חמישה חתולים, מאכילה חתולי רחוב מקומיים ומשכירה מפעם לפעם חדרים בבית שלה, שנמצא בעיירה הקסומה קולדסטרים, השוכנת על גבול סקוטלנד ואנגליה. אתן מדמיינות אשת חתולים קשישה, נכון? זו לפחות התדמית שקיט מק'קאפרטי מעוניינת לטפח בעיני שכניה, וגם בעיני הקוראות. אבל קיט, בסך הכל בת 41, היא "רק" אשת חתולים כמו שאייבי ויילד היא "רק" נהגת מונית, או כמו שמכריז התקציר: אף אחת אינה סתם גברת חתולים. וככל שהעלילה מתגלגלת ומאיצה מתברר שבכלל שום דבר אינו כפי שהוא נראה.

זו לא הפעם הראשונה שהרפר עוסקת בקהילה של יצורים קסומים. בסדרת Firebrand, למשל, האנושות מודעת לקיומם של ערפדים, אנשי זאב ושאר יצורים ומחייבת אותם להתגורר בסוג של גטאות כדי לשמר ולו מראית עין של שליטה ופיקוח. הגיבורה שם היא בת אנוש, ודרך עיניה אנחנו עורכים היכרות עם העולם הקסום שאמנם היתה מודעת לקיומו, אבל לא הכירה לעומק. בסדרה הנוכחית – ששמה המוצלח הוא The cat lady Chronicles – היצורים הקסומים *בוחרים* להתגודד בקולדסטרים והדגש (לפחות בספר הראשון) הוא על היחסים בינם לבין עצמם, ולא עם האוכלוסיה האנושית. העלילה מכניסה אותנו מיד ובאופן טבעי למציאות בה השכנים שלך הם טרולים או מכשפות או סירנות, ועד מהרה את מגלה שהחברה הקסומה לא שונה בהרבה מזו האנושית. יש בה בעלי ממון ועניים מרודים, יש חזקים ויש חלשים, יש גזענות ודעות קדומות, יש רוע אבל גם חמלה. בקיצור – הכל מהכול בתוספת קסם.

וכמו בכל חברה מתוקנת גם בקולדסטרים יש חתולים ומה שהרפר עושה איתם הוא פשוט אדיר. החל משמות החתולים וכלה ב… טוב. זה באמת ספוילר מטורף. אני יכולה רק לומר שבמעמדי החדש של "לא בעלים של חתול" או "בעלים של לא חתול" או איך שקוראים למצב המוזר הזה בו אני מטפלת בחתול מסביב לשעון, אבל הוא לא שלי, זה היה פשוט תענוג.

אני לא יכולה לדבר על החתולים, אבל אני יכולה לדבר על הגברים בספר. יש מצב שאני מכניסה כאן מהרהורי לבי, אבל מכיוון שהרפר לא סגרה לגמרי את הפתח הזה נדמה לי שיש לנו הפעם שני MMCים, שניהם אנשי זאב. מכיוון שמדובר בספר ראשון בסדרה ובגיבורה לא שיגרתית, לא ברור עדיין לאן זה הולך, אבל אני בהחלט מחככת ידיים בהנאה ובציפיה.

ובדיוק כשסיימתי ספר על החתולים שמסתיים בגילוי מפתיע, סיפרה לי גילי בר הלל מהוצאת עוץ שהיא עומדת להוציא תרגום בעברית ל-Old Possum's Book of Practical Cats, אוסף השירים של ת"ס אליוט, שהיה הבסיס למחזמר Cats. עם איורים של אילנה זפרן! איפה שהוא בשמיים בסתת צוחקת עלי. אחרי כמה עשרות שנים שהצלחתי להתחמק מהיצורים הנוזליים האלה נלכדתי ובגדול.