פשוט תדקרו אותי וזהו.

מאז נובמבר האחרון אורן רהט מנדנד לי לנסות לקרוא ספר שמבוסס על סדרת סרטוני וידאו של Jill Bearup ועוסק בניסיונותיה של סופרת רומנטיקה לכתוב ספר פנטזיה רומנטית, למרות התנגדותם של גיבוריה. החל מ"דורית נתקלת בספר הזה?" עובר ב"תראי את סדרת הוידאו. זה 45 דקות… מצאת זמן? לפחות לראות את סדרת הוידאו?… היי, סקרן האם מצאת זמן… תאמיני לי זה 45 דקות שיעשו לך טוב על הנשמה!" וכלה ב"יש לי בשורה משמחת עבורך. הספר יצא כאודיובוק. אבל עדיין כדאי לראות את הסרטונים לפני." ואחרי שהברזתי לו מ"קפה/תה במנהטן" בביקור האחרון שלי בניו יורק, הרגשתי מספיק אשמה והשקעתי קרדיט בספר אודיו.

בואו נתחיל במה שהספר הזה – Just Stab Me Now – הוא לא. זה אינו ספר פנטזיה. יש בו לכאורה זליגה בין מציאות ודימיון, אבל כל הזליגה הזו מתרחשת במוחה הקודח של קרוליין, סופרת עצמאית מצליחה למדי בתחום הרומן הרומנטי השבלוני, שמנסה לכתוב לראשונה רומן רומנטי היסטורי. הספר קופץ בין עלילת הרומן הבידיוני וחייה הפחות מסעירים של קרוליין, אשת IT בודדה ומעט אפרורית, ולכאורה אין ממשק בין שני הסיפורים עד שיש, אבל זה כבר סוג של ספויילר, אז אסתום.

לקרוליין יש בראש קו עלילתי מסוים, גדוש בטרופים מצליחים בז'אנר הרומנטי, אלא שהגיבורים שלה מסרבים לציית לה בכל פעם שנדמה להם שהעלילה הופכת מופרכת. קרוליין מוצאת את עצמה מתווכחת, משכנעת, מנסה לכופף את רצונם, ונכשלת פעם אחר פעם, משום שלסיפור יש חיים משלו והוא מתעקש ללכת בדרך מסוימת. בהתחלה זה מעצבן (כלומר, אותי זה לפחות זה עצבן) ונתפס כהתחכמות מיותרת ומעיקה של הסופרת (האמיתית. לא זו הבידיונית של הסיפור), אבל בשלב כלשהו זה מתחיל לעבוד והופך להיות משהו ממש ממש חמוד.

זה ספר על כתיבה. על תהליכי כתיבה. על המאבק שיש לכל מי שכותב עם עלילה ודמויות. כל מי שניסתה לכתוב אי פעם תזהה ותזדהה. יש בו גם שני סיפורי אהבה חמודים, או ליתר דיוק קווים כללים של סיפורי אהבה חמודים, משום שקרוליין כותבת טיוטא ראשונה ומתרכזת במה שחשוב (התיאורים והפרטים יגיעו בטיוטא הבאה) וכך גם גם ג'יל בסיפור המסגרת, אבל התוצאה כייפית. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה – אורן צדק. זה עשה לי לגמרי טוב על הנשמה.

אז מומלץ. תסתבלנו עם ההתחלה, וקחו בחשבון שאת האודיו מקריינת הסופרת עצמה. יש לזה פלוסים ולא מעט מינוסים. לקרוליין יש קול של אישה נודניקית בגיל המעבר וכך גם לחלק מהדמויות הגבריות. אולי עדיף פשוט שתקראו.

אל הספר השני – The Only Purple House in Town – הגעתי בעקבות הפוסט שבו ביקשתי המלצה על ספרי אודיו Cozy fantasy. ובכן, הספר הזה עונה לגמרי על ההגדרה של cosy. הוא כולו פרחים וציפורים. Literally. הגיבורה שלו היא הבת הצעירה והלא מוצלחת של משפחת ערפדי רגשות, שברגל השפל של חייה (עם חוב לימודים אבל בלי תואר, בלי הכנסה כלשהי ועם שותפים לדירה שרק רוצים שתסתלק) מגלה שירשה בית גדול מדודה רחוקה, ומחליטה להשכיר את החדרים בו כמקור הכנסה. הגיבור הוא בחור שהגיבורה שלנו הצילה מידי ביריון בבית ספר יסודי. הוא רצה להודות לה אז ולתת לה צמיד שנשמט לה, אבל לא היה לו מספיק אומץ ולכן במשך שנים הוא נושא את דמותה בליבו ועוקב אחריה ברשתות החברתיות. בהווה הוא כבר לא הילד החלוש שהיה, אלא גבר נאה ומאוד מצליח, אבל מאוד בודד. החיבור ביניהם ממש מוצלח ובזכותו הייתי מוכנה לסלוח לדביקות שהלכה וגדלה עד לסופו הסכריני של הסיפור. המקריאה מצוינת, כיף ללכת עם הספר הזה וגם לנסוע ויאללה. לכו לקרוא. זהו. שיהיה סופ"ש מוצלח. לי יש ספר חדש לשמוע The Spellshop והוא מסתמן ככיף.