ריג'נסי, ריג'נסי, ריג'נסי

קשה להאמין (תאמינו לי, אין מופתעת יותר ממני), אבל אחרי שנים שבהן הצהרתי בכל הזדמנות שאני פשוט לא סובלת רומנטיקת ריג'נסי* הנה אני מוצאת את עצמי ממליצה בחום לא על ספר אחד מהסוגה אלא על שלושה! ואחד מהם, אללי, עוסק בנצר למשפחת ברידג'רטון. כל אחד מהספרים האלה ראוי להמלצה משלו, אבל זמן כתיבה הוא זמן קריאה מבוזבז ואני בכלל רעבה כרגע, אז בואו נתחיל.

ספרה של טסה דר The Duchess Deal הוא רומנטיקת ריג'נסי קלאסית שמבוססת על אחת מהתבניות הרומנטיות הכי שגורות – נישואי נוחות. הייתי אמורה לשנוא אותו. למעשה חודשים נלחמתי במיכל פישביין שניסתה לשכנע אותי לקרוא את הספר. הוא דוכס שחזר מושחת פנים וגוף מהמלחמה וזקוק לאישה כדי להעמיד יורש, היא תופרת ענייה שמתפרצת לביתו לבושה בשמלת כלה ודורשת תשלום עבור השמלה שתפרה לארוסה שזרקה אותו. כל כך בנאלי (בכריכה גנרית לסוגה הזו), כל כך עשוי טוב. הסיפור כולו מהדהד את "היפה והחיה", בלי טיפת קרינג' ועם המון הומור. הדמויות מתחבבות בקלות, מתקשרות היטב, המתח המיני מהפנט, הסקס משובח והמקריאה מעלפת. אני מאושרת לציין שיש לי עוד שני ספרים בסדרה (נכון לעכשיו) להעביר איתם הליכות.

את אלואיז, הצאצאית החמישית של משפחת ברידג'רטון וגיבורת הספר החמישי בסדרה שכתבה ג'וליה קווין, חיבבתי כבר בספר הראשון, שם היא הצהירה שאין דבר שפחות מעניין אותה מאשר להיות מוצגת בחברה. ואכן, נאמנה להצהרותיה, היא מגיעה אל הספר החמישי בסדרה, To Sir Phillip, With Love, עדיין לגמרי רווקה. מכתב ניחומין מנומס שהיא שולחת אל האלמן של קרובת משפחה רחוקה שנפטרה הופך להתכתבות ולהצעת נישואין. למרבה המזל בשלב הזה נגמרו לקווין העלילות הבנאליות ואולי היא פשוט החליטה שאלואיז ראויה למשהו קצת שונה והספר הזה, שמתרחש הרחק מלונדון ומהחברה הגבוהה, פשוט מתוק. למעט סצינה אחת שנועדה למחזר לעייפה את בני המשפחה האחרים ולייצר משבר יש מאין, הספר מצליח להתחמק ממלכודות ספרות הריג'נסי וזה כיף.

ולסיום הדובדבן שבקצפת. ה-Magpie lord הוא אמנם ריג'נסי, אבל עם נאהבים ממין זכר (יעני, רומן MM) וקסם! גם פה מושפעים הגיבורים מכללי המוסר הנוקשים של התקופה הויקטוריאנית, אבל בעוד שהעונש על גילויי אינטימיות (ואפילו זעירה כמו נשיקה) בין גבר לאישה לא נשואה יהיה אובדן כבוד במקרה הגרוע או נישואים כפויים במקרה הרומנטי (ע"ע ברידג'רטון), כשמדובר בזוגות חד מיניים העונש הוא מאסר ממושך (ע"ע אוסקר ווילד). מדובר ביחסים שאסורים על פי חוק באנגליה ושום דבר לא יוכל לתקן את זה, מה שהופך את המתח בין מה שהחברה אוסרת ובין מה שהגוף רוצה, הלחם והחמאה של הרומנטיקה הריג'נסית, למעניין יותר ומלאכותי פחות. הדמויות הראשיות מעוצבות, לכאורה, לפי התבנית הרומנטית הרגילה. הוא (האחד) איש אצולה, עשיר, גבוה, נאה להפליא. דמות הגבר האידיאלית ברומנים הרומנטיים. הוא (השני) עני, בן למשפחה ששמה הטוב הוכתם, קטן ורזה. קל לקטלג אותו כדמות החלשה יותר בקשר, כדמות "הנשית", אבל זו רק מראית עין. בפועל שתי הדמויות שוות בעוצמתן וגם זה הופך את מערכת היחסים ביניהם למרתקת. ויש קסם. כבר אמרתי את זה? יש קסם וסיפור מותח וסקסי והתוצאה היא אחד מהספרים המהנים שיצא לי לקרוא לאחרונה. פעמיים. כלומר, קראתי ואז הקשבתי. המקריא נהדר.

זהו. לכו לקרוא, אני הולכת לאכול.

רוצים לדעת עוד?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

מקטלוג הספרים שלנו

פוסטים אחרונים מהבלוג

קטגוריות

בואי ננהל רומן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן