נישואי נוחות ותבניות רומנטיות

רצה הגורל באותו השבוע הזדמן לי לקרוא שני ספרים שמבוססים על התבנית הרומנטית של נישואי נוחות. מדובר בתבנית שחביבה עלי עוד מימי הקריאה בשירותים, שאחד מביטוייה הוא נישואים בין עלמה מצודדת אך חסרת אמצעים שזקוקה באופן דחוף ונואש לכסף (תמיד לצורך מטרה ראויה) ובין גבר בעל אמצעים, מצודד לא פחות, שמעוניין בנישואים למראית עין ו/או ללא קשר רגשי מסיבות הקשורות, בדרך כלל, בטראומה שחווה בעבר. בין הצדדים מתפתחת משיכה גופנית ובהמשך – למרות התנגדות מצד שניהם או רק מצדו של הגבר – גם רגשות רומנטיים. הגבר מסרב להכיר ברגשות הללו ומתנהג בצורה אידיוטית אפילו יותר מהרגיל, העלמה המצודדת עוזבת אותו, הגבר מבין מה איבד ועושה מאמץ להציל את הקשר, העלמה מסרבת, מתרצה אחרי שהגבר מבהיר שחייו אינם חיים בלעדיה והם חיים באושר ועושר. הסוף. שני ספרים כאלה בשבוע אחד. אני מאמינה גדולה בצירופי מקרים סתמיים, אבל למה לי לריב עם הגורל? אולי הוא מנסה לומר לי משהו. מכיוון שכך דחיתי תכניות אחרות (כלומר להעלות פוסט שנכתב מזמן) ואת הפוסט הזה אקדיש ל-To Have and to Hold של הסופרת הניו זילנדית Nalini Singh, לעוצרת נשימה של הסופרת המאוד ישראלית שרית חיים ולהגיג קצר בנושא תבניות רומנטיות.

ב To Have and to Hold (הידעתם שיש למעלה מ-20 ספרים רומנטיים בשם הזה, אחד מהם הוא המשכון לגאווה ודעה קדומה?) העלמה במצוקה היא ג'סיקה רנדל. ג'סיקה נואשת לקיים את ההבטחה שנתנה לאביה המנוח ולהציל את החווה המשפחתית שלה מהרס. לשם כך היא מוכנה להינשא לגייב דומונט, חוואי עשיר שמבוגר ממנה כמעט בעשור, ולהקים אתו משפחה, אף שהיא מאוהבת מזה שנים באחר. לגייב יש סיבות משלו לרצות בנישואי נוחות. הוא רוצה משפחה, אבל בלי הסיבוך שכרוך ברגשות. הוא נמשך לג'סיקה והלילות שלהם סוערים, אבל במשך היום הוא מתעקש לשמור על ריחוק ממנה. המבנה של הספר הניו זילנדי מבוסס על המודל הקלאסי של "חוסר תקשורת מביא לאי הבנות" או בלשון פשוטה יותר "אני אומר ואעשה בדיוק ההיפך ממה שאני מרגיש/ה ונראה איך זה יעבוד". ברוב המקרים זה לא עובד, אבל מייצר מתח רומנטי שמניע את הסיפור. מה שמציל את הספר מבינוניות הוא אופי הטראומה שעומדת בבסיס התנהגותו הבלתי נסבלת של גייב וברגע שזו נחשפת הספר מקבל עומק (יחסי) ועולה מדרגת פאן לדרגת פאן מרגש פלוס.

עוצרת נשימה מתרחש בתל אביב, אבל למעט כמה גליצ'ים שקוממו את מנגנון ה-OCD שלי (לא, בנקים לא מוכנים להעמיד משכנתא בלי ביטוח חיים. ever), הצליחה שרית חיים למקם אותו באיזו שהיא הוויה זרה, מנותקת ורחוקה מהיום יום שלי, כזו שבה גם סיפורים רומנטיים מופרכים יכולים להתקיים. העלמה כאן היא מיקי מלמד, מורה לספרות, שמוצאת את עצמה במצוקה כלכלית חמורה וחסרת יכולת להחזיק את אחיה הנכה במוסד שמתאים לו. כדי להציל את אחיה מגורל אכזר היא מקבלת את הצעת הנישואים של יונתן אביבי, רופא מוכשר, יפה תואר וקר לב. יונתן מעוניין במיקי (או מיכאלה כפי שהוא מתעקש לקרוא לה) משום שהיא דומה להפליא לאישה שאהב בעבר ופגעה בו קשות, וכבר בתחילת הקשר הוא מבהיר שמיקי תצטרך לציית לו, כאשר אי ציות יביא להפסקת ההסכם ביניהם לאלתר.

כאן בערך מסתיים הדמיון בין שני הספרים. גייב הניו זילנדי מנסה לשלוט במערכת היחסים וברגשות שהיא מביאה איתה, אבל מאפשר לג'סיקה להתפתח ולהפוך לאדם עם יכולות וערך עצמי. יונתן דורש שליטה על כל היבט בחייה של זוגתו ועושה כל מאמץ להבהיר לה עד כמה היא ורגשותיה חסרי ערך עבורו. אם בספר הניו זילנדי הסקס הלילי היה נקודת האור (והחום) ביחסים, כאן גם הסקס מגויס לסצנת השליטה. החל מהלשון שיונתן דוחף לפיה של מיקי רגע אחרי שהוא מודיע לה שהחליט שהיא תהיה אשתו וכלה באיבר אחר שהוא דוחף לאותו מקום בליל הכלולות שלהם. בשני המקרים בלי לבקש רשות. רגע. חייבת להקיא. שוב. עוצרת נשימה מציגה מערכת יחסים פסיכוטית (לעולם אל תקראי לי פסיכי, דורש יונתן ממיקי. מזל שאני לא חייבת לציית לו) – יונתן מתעלל במיקי נפשית ופיזית ואף שכל תעלולי השליטה והקשירה שלו (יש לנו חגורות וחבלים ונדמה לי שהיו גם אזיקים, אבל יש מצב שלא. בשלב כלשהו פשוט התחלתי לדלג על תיאורי הסקס) מביאים אותה לשיאים אורגזמטיים כמוהם לא ידעה נראה לי שזה מסוג ההנאה שמיקי היתה שמחה לוותר עליה. גם אני.

הסיבה שסופרים מרבים לעשות שימוש בתבניות רומנטיות היא שהתבניות האלה פשוט עובדות. הן מורכבות ממקבץ סדור של סמנים רומנטיים שאנחנו מזהות ומגיבות אליהם. זהו סוג של התניה. התבנית הרומנטית היא רק קווי מתאר ומשאירה מרחב פעולה כמעט אין סופי באשר למילוי הפערים בין הסמנים. אפשר לספר אינספור סיפורים בז'אנרים שונים עם פרטים שמתאימים לזמן ולאפנות חולפות ואנחנו נגיב אליהם באותה הצורה. וזו גם הבעיה הגדולה בתבניות. אנחנו כל כך מותנות אליהן, שגם התנהגויות לא מקובלות עשויות להפוך בעינינו ללגיטימיות, כל עוד נוצקו בקוויה של התבנית. בתבנית נישואי הנוחות מצופה התנהגות פוגענית מצדו של הגבר. ברומנים שקראתי בצעירותי ההתנהגות הזו נעה בין קרירות, לאדישות, להתעלמות מכוונת, גג לחוסר התחשבות. ברומנים עכשווים אפשר למצוא גם התעללות ואלימות על גווניהן השונים. אפשר היה לצפות – בוודאי בספרים שעיקר תכליתם הוא רומנטיקה ואהבה – שהתנהגות כזו תשבר את התבנית ואתה את ההתניה הרומנטית. אבל לא. כל עוד הסיפור יקפיד להביא את שאר הסמנים ובאותו הסדר (האישה מתחזקת ועומדת על דעתה, הגבר מבין שהוא אוהב אותה וזקוק לה, הגבר משנה דרכיו, האישה סולחת) נמצא את עצמנו מזהות את הסוף כרומנטי ונצהל כשהמתעלל וקורבנו יחיו באושר לעד.

אין לי מושג איך תסתיים מערכת היחסים בין יונתן למיקי (עוצרת נשימה הוא רק חלק ראשון מתוך לא ברור כמה חלקי סדרה), אבל אם חיים תחליט לשמר את המסגרת התבניתית המוכרת של נישואי נוחות זה ייגמר בחרטה של יונתן על כל מעשיו הרעים, בתובנה של מיקי שההתנהגות הבזויה כלפיה היא תולדה של טראומה ולא רוע לב, האח הנכה יחזור ללכת ולשיר, משפחתו הקרה של יונתן תאמץ אותה לחיקה בחום וכולם ילכו לים. או משהו כזה.

באופן אישי אני מקווה שחיים תוותר על התבניתיות ובספר הבא תמית את יונתן, רצוי בייסורים קשים ולחלופין תאפשר למיקי למצוא את העוז להעיף אותו לגיהינום שמגיע לו ולא לאפשר לו לחזור משם ל ע ו ל ם. למרבה הצער אני מהמרת שזה כנראה לא יקרה. בכל מקרה, למרות שעוצרת נשימה כתוב טוב ומשכנע, אני לא מתכוונת להיות שם כדי לבדוק איך הסדרה נמשכת, וביני לביני אני מצטערת שתבניות רומנטיות לא מגיעות עם מערכת כיבוי במקרים מסוימים.

סולם עלמא: יאי לנישואי נוחות, יאי לחוואים ניו זילנדיים מסוקסים, לגמרי ניי לרופאים פסיכופטים.