הפיתויים שהיקום מזמן לי.
עודי מעלעלת בספרי החינם שאודיבל מציע במסגרת מנוי הבינג' תחת תת הקטגוריה החביבה עלי "מאויב לאוהב" והנה מצאתי, מאחורי תמונת כריכה של לוחם ארוך שיער וחשוף חזה (סקוטי? איש זאב?), רומן מדע בדיוני רומנטי. חייזרים! כאלה שנראים כמו סקוטים/אנשי זאב חשופי חזה!! וגם קצר – רק חמש שעות האזנה!!! מתנצלת על ריבוי סימני הקריאה, אבל ברור לגמרי שמדובר בגזרה משמיים. משהו שאני חייבת, אבל ממש חייבת, להתנסות בו.
באחד הפוסטים הקודמים שלי ניסיתי להבין היכן עובר קו הגבול החמקמק בין ספרות פנטסטית שיש בה רומנטיקה ובין ספרות רומנטית עם אלמנטים פנטסטים. במקרה הנוכחי לא היה לי ספק היכן צריך למצב את הספר. כן, יש גזע חייזרי שמגיע בספינות מלחמה כדי לספח את כדור הארץ ל-Alliance of Star Systems, וכן יש מציאות דיסטופית שהיא תולדת הפאניקה שאוחזת באנושות כשמגיעים החייזרים ה הה-כה חזקים, ויש אפילו ביקור בכוכב אחר שנמצא בשליטת הברית, אבל החורים העלילתיים כל כך גדולים עד שאי אפשר באמת לקרוא לזה ספר מד"ב. האלמנטים המד"בים הם רק תפאורת פוטיומקין שהועמדה כדי להצדיק מפגש ויחסים בין דמות גברית בעלת ממדים שאינם מהעולם הזה והתנהגות שמתאימה לאחת המאות החד ספרתיות ובין נקבה רבת תושיה בת ימינו.
לפני שנצלול לעומק העלילה (פחחחח) חשוב לציין שמדובר בספר שכיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, זכה לציון של 3.8 בגודרידס ומכר המון באמזון. כלומר, יש מצב שזו אני ולא הספר. סתם. זה באמת ספר איום ונורא ולכן אני מתכוונת לספיילר לכם אותו עד דק בשורות הבאות, כדי שלא תצטרכו לעבור את מה שעברתי אני.
סיפורנו מתחיל ארבע שנים אחרי הגעתם של הטריוואטורים לכדור הארץ. מה אנחנו יודעים על הגזע הזה אחרי שהאזנו לספר מתחילתו ועד סופו? לא הרבה. הם דמויי אדם, גבוהים מאוד ובנויים כמפתחי גוף אחרי שנים של סטרואידים. יש להם עיניים זהובות (זה כנראה הפרט היחיד שמבדיל בינם ובין בני אנוש) והם מאוד חזקים. כל כך חזקים שאף אחד לא יכול להם. כל כך חזקים שביכולתם לקרוע שרשראות ברזל כבדות ביד אחת. מצד שני, כך נראה, אם קושרים אותם בסתם חבלים הם זקוקים למישהו אחר שישחרר אותם. למה? אל תשאלו שאלות טיפשיות! יש להם חוש ריח מפותח, כמו לחיות, וגם יצר הגנה מפותח כלפי חלשים, במיוחד נקבות וילדים. הם מותנים לזוגיות נצחית. למעשה מרגע שטריוואטור נשבע אמונים לנקבה (באמצעות קעקוע הדדי) זה לנצח והוא יכול להגיע לסיפוק מיני רק איתה וברשותה. נשיקה מבחינתם היא חיכוך אף בלחיה של בת הזוג. כך הם מסמנים אותה בריח שלהם. איזה מזל שהם פוגשים את הנקבות האנושיות שמלמדות אותם להשתמש בשפתיים ובלשון. יש להם עומק ריגשי של ילדים בני שלוש. בעצם אני נסחפת. ילדים בני שלוש מבינים אהבה מהי. הטריוואטורים נזקקים לבנות אנוש כדי להבין את הרגש הזה (אווווו). אה, ויש להם גם זין גדול. ממש. סליחה.
אני אדלג ברשותכם על דיאלוגים רדודים וסצינות מביכות במיוחד (כמו זו בה האנטר וג'סי צועדים במסדרונות הספינה וכל הלוחמים מביטים בג'סי בהערכה ומוחאים לה כפיים) ואעבור לדבר על גרסת האודיו. אם לא די בכל הזוועות, הרי שאת היצירה הכתובה בצורה כה מאותגרת גבהית מקריא גבר. זה אמנם מקנה לטריוואטורים קול עמוק כראוי לזכרי העל שהם, אבל מוציא את כל הנשים ילדות נלעגות. ג׳סי ואחיותיה נשמעות מטומטמות גם באותן פעמים נדירות שהספר כבר נתן בפיהן דברי טעם. אין פלא שהחייזרים חושבים אותן לנחותות כמו שאר הנקבות ביקום. גם אני הייתי חושבת ככה במקומם.
נקודת האור – ספר ממש קצר. נקודה לדאגה – יש עוד שתי אחיות ועוד שני חייזרים שצריך לשדך ועוד כמה וכמה ספרים בסדרה הזו. נקודה לגינוי עצמי – אחרי פרק אחד כבר היה ברור שזה טמטום מוחלט. למה המשכתי? למה? מאותה סיבה שאתם ממשיכים לשאול שאלות טיפשיות למרות שביקשתי יפה כבר קודם שתפסיקו. לא לכל דבר צריך להיות הסבר.
סולם בעלמא: לא. פשוט לא.
רוצים לדעת עוד?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
מקטלוג הספרים שלנו
פוסטים אחרונים מהבלוג
קטגוריות
בואי ננהל רומן
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
7 מחשבות על “Hunter's Claim | S.E.Smith”
טוב, זה היה ממש כיף. כמעט עשית לי חשק להאזין לזה, כדי להתבדר כמוך. אבל רק כמעט.
היה רגע ששקלתי לצרף דוגמית הקראה קצרה כדי לשפר את האפקט. אבל טכנולוגיה וזה.
את מושלמת. גם מספקת תוכן של ספר זבלי במיוחד (עם זין גדול, כמתבקש) וגם פוטרת אותנו מלהשקיע בו יותר מכמה דקות של קריאה.
מושלמת!!!
סופי! איך את מדברת?! לכי לשטוף את הפה בסבון.
(תודה לב לב לב)
לשעתי זה סימן משמים שהגיע הזמן לחזור אל המתכונת הישנה והטובה ולספר לנו עוד המלצות על ספרים מושלמים כמו "העסקה"?
כל כך הרבה יותר קל לכתוב על ספרים גרועים…
יש לי המלצה. עובדת עליה 🙂
תענוג! כיף לקרוא קטילות, אני רוצה עוד. מצד שני, אני לא מאחלת לך סבל כזה. אני יודעת כמה עצבים נותנים סיפורים גרועים. לפחות יצאה מזה ביקורת טובה (לקוראות, כמובן)