ענייני מתים או איך מוצאים ספר חדש

על הספר The Undertaking of Hart and Mercy שמעתי מזמן, זמן קצר אחרי שיצא, ומיד הלכתי לבדוק אותו.

רגע, עצירה מתודית לצורך הסבר. הספרים שאני קוראת/שומעת מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:

• ספרים שהומלצו על ידי א-נשים שאני סומכת על טעמם ונשמעים כמשהו שיעשה לי כיף. אני שומעת אותם להנאתי, על פי רוב בלי לדעת מה הסיפור (כלומר ידעתי כשהמליצו ושכחתי), ולפעמים אם ממש ממש אהבתי אני חושבת האם וכמה יתאימו לתרגום.
• כתבי יד שביקשתי לקבל מבין המיליונים שהסוכנים מספרים עליהם. משהו תפס את עיני, ואני מוכנה להציץ. זו תמיד קריאה ולא שמיעה כי אלו ספרים שטרם יצאו. סף הסבלנות שלי נמוך. אם ההתחלה לא תופסת אותי אני לא ממשיכה, ואם תופסת אעביר לעוד שתיים שלוש שיגידו מה חושבות לפני שאקדיש לזה זמן בעצמי. ״המלך הרועה״ שכבר יצא נמנה על הקטגוריה הזו, וגם ספר מקסים בשם THISTLEMARSH שיצא אצלנו בשנה הבאה.
• ספרים שהתפוצצו ברשתות למיניהן. כאן סף הסבלנות שלי ברצפה, כי חלק גדול מהם פשוט איומים. סליחה. הבחינה כאן היא מלכתחילה מנקודת המבט המו״לית, ואני מתאמצת לסיים לפחות כמה עמודים לפני שאני שואלת את עצמי למה זה מגיע לי וחוזרת לשמוע משהו מהסעיף הראשון.

העצירה המתודית הסתיימה. אז הארט ומרסי. הספר נמנה על ספרים מהסוג השלישי. כולם דיברו עליו, התקציר נשמע מעניין וקניתי בקינדל כדי להציץ. כבר בפרק הראשון היו מיליון משחקי מילים עם שמות הגיבורים שמתחילים כשונאים מהסוג התהומי. הארט (נשמע כמו המילה לב) קורא לה חסרת רחמים (merciless) ומרסי (רחמים) קוראת לו חסר לב וערל לב ועוד כאלה, וזה היה חמוד אבל נראה לי בלתי תרגים לחלוטין. דפדפתי לספר הבא.

ניסיתי שוב כמה חודשים מאוחר יותר כשהשם של הספר המשיך לקפוץ ומישהי כתבה שהוא פרפרזה על ״יש לך הודעה״ שמבוסס בעצמו על סרט ישן בשם ״החנות מעבר לפינה״, מתה על שני הסרטים. בכלל, מתה על הטרופ הזה של שניים ששונאים אבל למעשה מקיימים מערכת יחסים קרובה בלי לדעת על כך. אחרי שני עמודים נזכרתי למה זנחתי בפעם הראשון ודינפתי.

ואז נועם התחילה לעבוד בהוצאה והיא לא הפסיקה לחפור על הארט ומרסי ומרסי והארט וכמה זה מקסים, והספר דילג לקבוצת הספרים מהסוג הראשון וגיליתי שיש אפילו אודיו. שקעתי בהאזנה בשביל הכיף והוא אכן היה מקסים מקסים מקסים.

איך מסבירים לעזאזל על מה הספר? הוא לא דומה למשהו שקראתי (או לפחות לא דומה למה שאני זוכרת שקראתי), ואני מתקשה לומר ש״אם קראתם את זה, תאהבו גם את זה״, כי אין לי שום ״זה״ להשוואה. אבל זה אכן טייק נהדר על סיפור שונאים שמתחילים להתכתב בלי לדעת מי נמצא בצד השני ומגלים נפש תאומה.

מרסי היא מנהלת בפועל את בית הלוויות המשפחתי, בעולם שבו הקבורה וכל ההליכים הנילווים לכך יקבעו אם המת יעבור לחיים הבאים, וניהול בתי לוויות הוא עסק גברי שעובר מאב לבנו. רק שאחיה של מרסי בכלל רוצה להיות שף, והיא דווקא ממש אוהבת את העיסוק הזה של הכנת המתים לדרכם הבאה.

הארט הוא ריינג׳ר בשטחי הפרא של היבשת הזו. מה שהופך את השטחים לפרא, הם סוג של זומבים. רוחות מתים שלא זכו לקבורה ראויה וכדי להמשיך להתקיים לעוד זמן מה מנסות להשתלט על גופים חיים. הארט הוא גם דמיגוד, בן לאישה אנושית ואל שפקד אותה בדמות אדם, כמו בסיפורי המיתולוגיה היוונית. הוא אינו יודע אם הוא בן אלמוות או לא, וחוסר הידיעה הזה, פלוס יסורי מצפון על אירועי עבר, הופכים אותו לגבר קשה ובודד.

הם זוג מושלם, אבל הם לא יודעים את זה, כי מערכת היחסים ביניהם התחילה בעלבון שהפך לשנאה עמוקה. הגורל (או אם לדייק שליחי האלים) יצטרך להתערב כדי לתקן את זה.

העולם נהדר, ה banter בין הדמויות נפלא, וסיפור האהבה הוא ואוו. בקיצור – התאהבתי ואני ממליצה בחום. עכשיו באנגלית ובהמשך – בשנה הבאה או בזו שאחריה (הא! חדשות חמות מהתנור.אתמול נחתם סוף סוף החוזה) הוא גם יצא אצלנו בעברית.

בפינטרס יש דף שלם שמוקדש לתמונות מעריצים של מרסי והארט והנה טעימה קלה כדי שתבינו למה הספר הזה כה שונה וכה מעולה: