שבועיים התראה מראש | וויטני ג'י

תשמעו סיפור משעשע; לפני זמן מה נתקלתי בפרסום על ספר רומנטי שעומד לצאת לאור בעברית. מכיוון שהתקציר מצא חן בעיני (כבר התוודתי בעבר על חיבה גדולה לטרופ של רומנטיקה במסגרת יחסי עבודה או יחסי מרות) ומכיוון שאני לא מצטיינת בדחיית סיפוקים הלכתי לחפש את הסופרת והספר באודיבל ואף שלא מצאתי במנוי החינמי את הספר המסוים הזה גיליתי שם מגוון ספרים ונובלות של אותה סופרת שכולם, הפלא ופלא, מציגים עלילות דומות לזו של הספר שאותו חיפשתי. למעשה, הספר הראשון שהאזנתי לו בסדרת הספרים שלה הציג עלילה שנדמה שהועתקה מזו שהוצגה בתקציר בעברית, והיו כמה רגעים בהם חשדתי בהוצאת בוקטיק שפשוט שינתה את שם הספר.

אז לא. בוקטיק דווקא לגמרי בסדר (גם אם לטעמי בחרה לתרגם את אחד הספרים הפחות מוצלחים בסדרת "הביאו לי בוס בלתי נסבל ועובדת בלתי נלאית ואראה לכן רומנטיקה מהי") ואני שמחה שהציגו בפני ובפני קהל הקוראות את וויטני ג'י, לא רק משום שהספרים שלה חמודים (בסייגים שיפורטו מיד להלן) אלא משום שאלו איפשרו לי אחת ולתמיד להגדיר את גבולות הפנטזיה המינית הנשית.

בשבועיים התראה מראש תקבלו גבר מאוד מאוד מאוד מאוד מצליח (הם תמיד מצליחים מאוד מאוד ועוד כמה מאודים אצלה ולא משנה באיזה תחום בחרו לעסוק), מאוד מאוד מאוד סקסי ומאוד מאוד בלתי נסבל בגלל סיבות. תמיד יש סיבות ולא תמיד הן מאוד משכנעות, אבל ככה זה עם סיבות, בטח כשמטרתן להסביר אישיות דפוקה. הדמות הנשית בספרים של וויטני ג'י, ושבועיים התראה מראש לא יוצא דופן בזה, היא תמיד חדת לשון ומחשבה, מאוד מאוד מאוד מוכשרת (יאי!) וכמובן סקסית להפליא עם גרדרובה מרשימה של הלבשה תחתונה שמעוררת את החשק לקפוץ לחנות של בורדל ולעוט על המדפים שם. היא תמיד גם מאוד זקוקה לעבודה אצל הגבר המצליח בגלל סיבות, ומכיוון שכך היא תעשה שטויות מפגרות כמו לחתום על חוזים מטופשים שיחייבו אותה להישאר עובדת של הגבר המצליח, גם כשהוא מתנהג כלפיה כמו מניאק. מניאק עם לב חם, mind you. על אף התיאור המאוד שבלוני ולמרות שעלילות הספרים, כאמור, די חוזרות על עצמן, מצאתי את עצמי תופרת את הספרים בשרשרת משל הייתי מעשנת כבדה שקיבלה פאקט סיגריות כפול מחברה שביקרה בדיוטי פרי. למה, אתן שואלות ובכן נהניתי להקשיב לספרים משום שלתוך התבנית החוזרת הצליחה וויטני ג'י ליצוק דיאלוגים שנונים ומשעשעים עד כדי צחקוק בקול רם ולייצר, פעם אחר פעם, מתח מיני ראוי, שהופג, פעם אחר פעם, באקטיים מינים מרשימים, עליהם מיד נדבר. יתרה מזאת, בחלק מהספרים ובמיוחד בספר הראשון שלה ששמעתי Thirty Days Boyfriend (אז עדיין הכל היה בתולי וחדש) יש גם מתח רומנטי ממש לא רע ואין כמו ספר מכווץ לב ורחם כדי לגרום לי לחפש ספרים נוספים של אותה הסופרת.

לאור ההשקעה הניכרת לעין בניסיון לבדל את הדמויות בספרים באמצעות הדיאלוגים, קשה שלא לשים לב עד כמה בכל מה שקשור לסקס לא נעשה שום מאמץ שכזה. למעשה הסצינות המיניות בכל הספרים של וויטני ג'י הן תעתיק אחד לאחד אחת של השניה. החל מהתנוחות וכלה בגניחות. נכון התפאורה משתנה לפרקים – אותה סצינה התרחשה על שולחן הישיבות (Naughty Boos) או בחדר אמבטיה (Thirty Days Boyfriend) או על מיטת בדיקה במשרד רופא (Dirty Doctor) – אבל מעבר לכך קופי פייסט. זה הצחיק אותי, ואז קצת עצבן אותי (כאילו, ראבק, תנסי קצת לגוון) ואז גרם לי לחשוב על ספרים רבים אחרים שגם בהם שרטוט יחסי המין היה דומה ולתהות למה פעם אחר פעם נבחרים דווקא אקטים מסוימים ומה בדיוק נועדה התבנית לשרת. ושלא יהיה לכן ספק, מיחזור של אלמנטים לא מעיד דווקא על עצלות אלא על צורך שיש למלא. אז מה אנחנו צריכות, או ליתר דיוק, מה הסופרות הרומנטיות חושבות שאנחנו זקוקות לו? זה מחייב צלילה לעומק התנוחות ואם קשה לכן מדי דלגו לפסקה האחרונה.

המפגש המיני הראשון ברומנים הרומנטיים מתאפיין על פי רוב בסיטואציית היא גמרה הוא לא. האישה תגיע לאורגזמה אם באמצעות אצבעותיו של הגבר, לשונו או בעזרת כל אלו ביחד. הגבר עצמו לרוב אפילו לא יזכה לפשוט את מכנסיו במפגש הזה. סיטואצית הגה״ל נועדה להבהיר שלנשים מגיע להינות מסקס. השותף האידיאלי הוא זה שמכיר בזכות הזו ובזה שהיא לא נופלת מזכותו שלו להנאה. יתרה מזאת, הוא מעמיד את צרכיה של בת הזוג לפני אלו שלו. סיטואציית הגה״ל מתקפת זכות שנראית לנו, קוראות יקרות, ברורה לגמרי אבל – וכמו שאמרתי תבניות נולדות כדי לענות על צורך – כנראה לא ברורה לכולם-ן. מסיבה זו תמצאו אותה בצורה כזו או אחרת, מלווה בהסבר עלילתי כזה או אחר, במרבית הרומנים הרומנטיים שמשלבים בעלילתם סקס.

בשנים האחרונות נתקלתי בוריאציה מעניינת של הגה״ל – לא רק שהגבר יורד לה, הוא גם מראה דחף לאו בר כיבוש, השתוקקות נואשת, לעשות זאת. וריאציית I must eat your pussy היא תנועת נגד מי שתופסים את איבר המין הנשי כמגעיל או מנסים להציג אותו ככזה. לא עוד מקום חשוך, לח ומסריח אלא מושא תשוקתם של גברים מסוקסים מביני עניין. השותף האידיאלי לא רואה בחקר הפות שורת חובה שיש לסמן לידה וי כדי להתקדם הלאה, אלא מטרה בפני עצמה שמספקת לו, כמו לשותפתו לאקט, עונג רב. ברור מאליו? ובכן כנראה לא לכולם-ן ומכאן השימוש בוראציה.

לפני מספר שנים קראתי ספר אירוטי שנכתב על ידי גבר. מכיוון שהוא נכתב על ידי גבר הוא הוצג כמובן כיצירה ספרותית מופתית ולא כפורנוגרפיה כמו הספרות הנשית האירוטית אבל לא בגלל זה הספר ההוא עצבן אותי. מילא השותפה הנשית לאקטים המיניים בספר ראתה במציצות ובמין אנאלי את פסגת הסקס מבחינתה. הפריע לי שלא היתה פעם אחת שהגיבור גילה עניין דומה בכוס התה שלה. כן. כאלה אנחנו. די לנו בעונג שלכם. הוא כשלעצמו מספק אותנו. ובכלל, אל תיטרדו בנו. אנחנו כאן כדי לשרת.

תיכף נחזור למציצות. אלו מופיעות, אם בככל, בשלב יותר מאוחר של העלילה. במפגשים המיניים הבאים אחרי ההגה״ל נזכה לעינוג הדדי ולאורגזמות משותפות, ואם אותו מפגש מיני לא מתרחש מיד בסמוך לסיטואציית ההגה״ל הראשונית, הרי שגיבורת הרומן תזכה לאורגזמה אישית אחת לפחות לפני שהם יגמרו ביחד. אתן מבינות, השותף האידיאלי מבין שנשים מחווטות אחרת מגברים ובשעה שאצלם זה היה ונגמר אצלן זה יכול להיות ולהיגמר מספר פעמים. שוב העונג שלה וצרכיה נמצאים בראש מעייניו וכך – מלמדות אותנו הסופרות הרומנטיות – צריכה להיראות גם מערכת היחסים שלכן.

נחזור ונסיים במציצות. כן. בהחלט תמצאו כאלה ברומנים רומנטיים. אנחנו בהחלט מאמינות בזה אבל לשם כך נדרשות לפחות שלושה אקטים מיניים בספר. סדר צריך להיות כאן!

לאחרונה נתקלתי בתלונה חוזרת בקבוצות הרומנטיות על סצינות הסקס. הן חוזרות על עצמן, הן משעממות, יש יותר מדי, נמאס. קל להאשים את התבנית, אלא שמדובר ברצף שקיים מקדמת דנא (לי עצמי יש ספרים בני שלושים ויותר שמתנהלים על פיו) ולכן אני נוטה לחשוב שלא מדובר בשבלונה אלא בשימוש השבלוני שעושים בה. גם אם התנוחות וסדר הופעתן מוכתב מראש אפשר – ויש רבות שעשו זאת קודם – לעשות בהן שימוש מלא דימיון ולבנות עלילה בה הן משתלבות בטבעיות. השיעמום נוצר כאשר מנסים לאנוס את העלילה להכיל את התבנית. דוגמה מצוינת לזה מצויה בנובלה מקסימה Walk Of Shame לה האזנתי לאחרונה (מומלץ בחום!) שם סצינות הסקס התבניתיות נדחפו לתוך העלילה במסגרת רשימת מכולת שנראה שהוכתבה לסופרת והיו לכן פשוט מיותרות. שד יהיר עליו כתבתי בעבר משלב, לעומת זאת, את התבנית בצורה נהדרת בעלילה והיא משרתת את הספר כפי שהספר מחזק אותה. ומה באשר לוויטני ג'י ושבועיים התראה מראש אתם פתחנו? את תיאורי הסקס בספר קראתי כי הייתי סקרנית לדעת איך I must eat your pussy נכתב בעברית. עכשיו אני יודעת. אם זה הספר הראשון שלה שאתן קוראות אני מניחה שתהנו מהתיאורים. אם זה יהיה הספר החמישי או השישי כמו אצלי, יש מצב שההנאה תתחלף בשיעמום קל מהתיאורים, וכל שנותר לי לקוות הוא שזה לא יפגע בהנאתכם מהספר הבסך הכל חמוד הזה.

 השורה התחתונה: חמוד, משעשע, בהחלט בגזרת למה לא.

רוצים לדעת עוד?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

מקטלוג הספרים שלנו

פוסטים אחרונים מהבלוג

קטגוריות

בואי ננהל רומן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

8 מחשבות על “שבועיים התראה מראש | וויטני ג'י”

  1. מעניין מה שאת אומרת, כי לאחרונה זה הז'אנר שאני הכי קוראת והתבניתיות והחזרתיות אכן בולטות, אבל רוצה לציין לטובה, שוב, את כריסטינה לורן שמצליחה (מצליחות, יותר נכון) להתאים את התבנית לגיבורים, כלומר יש כאלה שאוהבים ככה וכאלה שפחות וזה חלק ממה שמאפיין את הדמויות.
    מעבר לזה יש את טסה ביילי שאוהבת לכתוב ספרים על חבורות, בכל פעם שלושה בחורים שמתאהבים בשלוש בחורות ושם יש קטעי סקס בוטים שמשלבים ספאנקינג וכאלה שפחות הכרתי בעבר.

    1. הולכת לבדוק את כריסטין לורן (למרות שיש מצב שכבר בדקתי. אני כל כך סקלרוטית) וספנקינג פחות עושה לי את זה אז נראה לי שאוותר.

    1. אם – אז תלכי על thirty days boyfriend הוא באמת הכי מוצלח והוא גם קצרצר. תקבלי את כל התורה על רגל אחת.

  2. תודה על הפוסט המעניין.
    אני לגמרי מבינה את מה שאת אומרת (ותומכת ומסכימה) לגבי המשמעות של הסצנות הללו ביחס למיניות הנשית.
    אבל האם סצנות 'היא גמרה הוא לא' הנפוצות, אינן בעצם מקבילה של מה שנרתעת ממנו בספר שסיפרת עליו, שכתב גבר? (הגישה שלנשים מספיק העונג הגברי, הן רוצות בעיקר לתת ו'לשרת')
    ברור לי שהכל מתקיים בהקשר חברתי שאינו סימטרי, ואולי יש כאן ניסיון למשוך את החבל ולהטטת קצת לכיוון השני כדי לאזן. אבל מה שתיארת כסצנה התחלתית בספרים שכתבו נשים בעצם קצת מקביל למה שתיארת שכתבת גבר.
    כאילו כל אחד מתאר פנטזיה שבה הצד השני בעיקר רוצה לענג אותו…

    1. אלוהים יודע למה התגובה הזו קפצה לי (רק) היום במייל, כאילו לא עברה כמעט שנה וכאילו הזיכרון שלי כל כך חד שאני יודעת למה התכוונתי אז. אבל אנסה בכל זאת. סצינת ה"היא גמרה הוא לא" היא שלב מתוך מכלול שלבים שבאים ברצף. גיפוף, נשיקה, עבודת יד/לשון (במסגרת הגה"ל) ואז עינוג הדדי (חבל שאני לא יכולה להדגיש את המילה הזו) בוריאציות שונות שמנציחות את העליונות הרב אורגזמתית הנשית (בערך. הגברים בספרים האלה מסוגלים לביצועים רב פעמיים משל חוברו לבטריות של אנרג'ייזר). בספר "הגברי" הדגש היה על סיפוק הגבר. זהו. אלו לא שני פנים של אותה פנטזיה. אנחנו נדיבות גם כשאנחנו שולטות בעט הסופרים 🙂

  3. מסתבר שגברת ג'י ממחזרת לא רק סצינות סקס. קראתי לאחרונה את "ספק סביר" בעברית, והדמויות שם מיודדות בשמות בדויים באיזשהו אתר בדיוק כמו ב Dirty Doctor. וגם Thirty Days Boyfriend הוא גרסה קלילה יותר של שבועיים התראה מראש. אבל אני בהחלט מסכימה שלאנוס את סצינות הסקס לסיפור בהחלט גורם לחלק נכבד מהשעמום.
    אני תוהה עם גוף ראשון (פחות טוב) גוף שלישי (יותר טוב) אין להם חלק בעניין. למשל בספר Breaking Hollywood של סמנתה טאוול, שהאזנתי לו, התיאור שלו- מה שהוא עושה לה, היה כל כך טכני שזה היה נורא. ואני לא מסוגלת לקדם את ההאזנה מהר יותר כי אני לא יודעת מה אפסיד. בקריאה זה קל יותר לדלג.
    אני זוכרת שבמנת הנשיקות (הראשון שלי באודיבל) הסקס בספר התלבש בדיוק נכון על הדמויות והסיפור.

    1. איזה קטע, בדיוק היום הורדתי את ספק סביר באודיבל בהמלצת עמית פרדס שתרגמה לעברית ואחרי שני פרקים הבנתי שקיבלתי את הגירסה המשפטית של הדוקטור המלוכלך ולא היה לי כוח להמשיך.

להגיב על dorit ביטול התגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *