אשף המשא ומתן | אייברי פלין

אזהרה: פוסט עילאי ומתנשא.

את "אשף המשא ומתן" התחלתי לקרוא כי אני מתה על טרופ היחסים הפיקטיביים. שני אנשים שבדרך כלל אין ביניהם הרבה מן המשותף מעמידים פני קרובים מסיבות מופרכות יותר ופחות ומבלי להתכוון מתאהבים. ברומנים המסורתיים של מילס אנד בון (גרסת שנות השבעים) הגברים תמיד היו עשירים, לפעמים עם מבטא יווני (מה הסיפור עם החיבה לגברים יוונים?), תמיד חנוטים בחליפות שהדגישו את כתפיהם הרחבות ואילו הנשים תמיד נחנו בעמוד שדרה מוסרי איתן אבל נזקקו לכסף מסיבות מטופשות יותר ופחות ולכן הסכימו לעסקה הזו. בספר הזה הובטחו לי אירוסין פיקטיביים בין איש עסקים עשיר ובין בחורה עובדת שמטרתם להדוף את מאמצי השדכנות של אימו של הגבר ולספק לבחורה מימון להרפתקה אוסטרלית. חליפות יש, עמוד שדרה מוסרי יש, אין מבטא יווני, אמור היה להיות ממש סבבה.

אבל למן העמוד הראשון משהו לא עבד. הפרמיס היפה הוגש בכתיבה לא נעימה. ופעמיים הנחתי את הטלפון מידי וכבר חשבתי לנטוש כשעלה בדעתי לבדוק את המקור. לקנות ספר רע זה בזבוז, אבל היי, אמזון מאפשרים קריאה של הפרק הראשון חינם, אז למה לא? האם אפתיע כאן מישהי אם אומר שהבעיה לא היתה בכתיבה אלא בתרגום? הנה, כך הספר מתחיל, מקור מול תרגום.

העברית נכונה בערך (sanctuary זה גם מקום קדוש, למרות שכאן כנראה הכוונה למקום מפלט ו-hiding place  יכול להיות מקום מפלט במקום מקום מסתור, אבל לתרגם  cool, crisp, modern furnitures לריהוט מודרני שמשרה אווירת קרירות וישירות במקום, נגיד, ותסלחו לי אם אני לא מדייקת, אחרי הכל אני לא מתרגמת, ריהוט מודרני בקו נקי וקר, זה פיגול כמו לגרום לחלונות להשתרע ורטיקלית) והפסקה כולה מרגישה כמו טקסט שעבר דרך גוגל טרנסלייט.

תגידו שאי אפשר לשפוט על פי פרק אחד, אז אספר לכן שבאנגלית הפרק היה ממש חמוד ולכן רכשתי את הספר כולו באודיובל. הקשבתי לו על כיסא רופאת השיניים (אחד הטיפולים הכי מהירים ever) ובהמשך כדי להתעלם ממבטי הנוסעים האחרים ברכבת (למה הפרצוף שלה נראה ככה? היא עברה שבץ? שנזעיק אמבולנס?) הקשבתי לספר במקביל לקריאת הגרסת העברית על אפליקציית GetBooks. לא. היא לא השתפרה בהמשך, הספר לעומת זאת המשיך להיות מתוק וכייפי עם מנה גדושה, לפעמים קצת מדי, של סקס.

"אשף המשא ומתן" על תרגומו הבעייתי אינו, למרבה הצער, מראה נדיר בתחום הספרות הרומנטית המתורגמת. לא פעם אני נתקלת בספרים טובים באנגלית שהגרסה העברית שלהם, איך לומר בעדינות, פחות טובה. ואין לי כוונה להאשים דווקא את המתרגמים (שאת עבודתם המצוינת של חלקם בתחום הפרוזה היפה אני מכירה), או את עורכי התרגום (כשיש בכלל כאלה), או את עורכי הלשון או המגיהים. אפילו לא את המוציאים לאור. אני מאשימה את התפיסה האפריורית של הז'אנר ככזה שהוא נחות. בגלל התפיסה הזו, למרות שמדובר בסוגה שהיא רווחית בהרבה מאשר ספרות נחשבת ממנה, יש מוציאים לאור שאינם מקפידים על איכות תרגום כמו בספרות יפה. הם גם מוכנים לשלם פחות עבור העבודה הזו. בגלל התפיסה הזו מתרגמים נרתעים לקשור את שמם לספרים האלה למרות שאלה מספקים להם עבודה שהיא גם לא מורכבת מדי וגם מביאה איתה הכנסה שוטפת סדירה. חלקם, כשהם כבר לוקחים את העבודה הזו, לעתים קרובות תחת שם בדוי, לא תמיד מבצעים אותה באותה רמת הקפדה שהיו מבצעים תרגום של יצירה נחשבת. בגלל התפיסה הזו לא כל רומן רומנטי זוכה בעריכת תרגום וכשיש עריכה מעטים מהעורכים האלה טורחים בהשוואה מול המקור. בגלל התפיסה הזו ההגהה לא פעם מרושלת – טעויות כתיב, סימני פיסוק שמפוזרים במקומות הלא נכונים. בגלל התפיסה הזו לאף אחד לא אכפת. הם חושבים – הפסיכיות שאוהבות את הזבל הזה יקראו כל מה שיגישו להן, אז בשביל מה לטרוח.

ויכול להיות שהם צודקים. הם כנראה צודקים. מפעם לפעם אני רואה בקבוצות הרומנטיות פוסטים זועמים בגנות איכות התרגום. אבל אלו קולות בודדים וגם הם, בסופו של דבר, אם נודה על האמת, ירכשו את הספר הבא.

באופן אישי היחס הזה לספרות הרומנטית מעצבן אותי. כמו בכל סוגה גם כאן יש ספרים איכותיים יותר ופחות, אבל לא כל הספרים ראויים לזלזול ואני כקוראת בוודאי שלא ראויה לזלזול, בטח לא כשאני משלמת לספר רומנטי לא פחות ממה שאני משלמת על ספר פרוזה איכותי. הלוואי שהיה לי את הכוח לשנות את הרגלי הצריכה של הקוראות, בלעדיהן שום דבר לא ישנה את יחסה של התעשיה, אבל אין לי אז אמשיך לקרוא בעברית רק ספרים שתורגמו היטב ואת השאר אקרא ואשמע באנגלית. זה מה יש.

סולם בעלמא: ספר שהופך אפילו טיפול שיניים למהנה. כל עוד אתם קוראים אותו בשפת המקור.