מחשבות בעלמא

פעם, כשעוד הייתי בגיל בו מתלווים להורים בשיטוטי אחר הצהריים שלהם, ביקרנו בבית של דורית ש. היא כבר היתה בצבא אז וההורים שלה, חברים קרובים

ברשימת הסרטים הרומנטיים שאני אוהבת לחזור אליהם שוב ושוב שמור מקום של כבוד לסרטי נעורים. שזה מוזר, אם חושבים על זה. כלומר, איזו הנאה עשויה

"תודה לך. לא בשבילי" (מתוך תגובות לשאלה "האם תהיי מוכנה לקרוא רומן רומנטי על טבעי") אם תשאלו אותי איזה ספרים רומנטיים הכי שימחו אותי בשנים

כדי שלא תגידו שאני תמיד מורידה הנה הפעם באתי להרים עם המלצה חמה לספר מחמם לב (משחק המילים מכוון. כן, אני יודעת שאני מסוגלת ליותר

המאפיה – ארגון הפשע שמעטים יודעים מה באמת איך מתנהלים העיניינים בתוכו* – עוררה מאז ומעולם תגובות מעורבות בקרב הציבור הרחב. מצד אחד – מדובר

מערכת יחסים משרדית היוותה מאז ומעולם כר פורה לרומנטיקה ולפנטזיות. התמהיל של גבר – תמיד נאה, מצליח ובעמדת כוח, ושל אשה – תמיד יפה בואכה