ליל כל המכשפות | דבורה הרקנס

קרה לכן שהחיים והבדיון התערבבו לכם עד שכבר לא ידעתן איפה כל אחד מהם מתחיל ואיפה מסתיים? לפני כמה שבועות התחלתי להקשיב ל-A Discovery of Witches של דבורה הרקנס (פורסם בעברית תחת השם ליל כל המכשפות). זו היתה ״קריאה״ שנייה, הכנה לקריאת החלקים השני והשלישי של הטרילוגיה, ומכיוון שכבר הכרתי את הספר ההקשבה הזו נעשתה בעצלתיים; נסיעות ארוכות, קצרות, חטופות. לפעמים הקשבתי לכמה פרקים ברצף, לפעמים הספקתי לשמוע בקושי פיסקה לפני שאחד הילדים נכנס לרכב ונאלצתי להפסיק. ובין הנסיעות וההסעות עסקתי בחיים עצמם או אם לדייק בספרים שאנחנו מוציאים לאור לקראת פסח. נדנדת חבלי הכביסה היה הראשון שחלק את זמני עם המכשפות ועם ספרים אחרים מודפסים ומקונדלים שקראתי במקביל. וכשהנדנדה ירד לדפוס עברתי אל הספר הבא בתור – אחותו של צייד המכשפות וכאן התחיל הבלגן.

A Discovery of Witches של הרקנס הוא ספר פנטזיה שבמרכזו סיפור אהבה אסור בין מכשפה צעירה שמנסה להתכחש למורשתה ובין ערפד בן 1,500 שנים שנחוש לחשוף את סיפור המורשת שלו ושל יצורים אחרים. גיבורת הספר, דיאנה בישופ, היסטוריונית שמגיעה ללמד באוקספורד מניחה ידיה, לגמרי במקרה, על כתב יד עתיק מכושף. היא אמנם מחזירה את כתב היד מיד לארכיב, נבהלת מהקסם שבו, אבל מאותו הרגע חייה משתנים. כל היצורים שמאכלסים את עולמנו, נסתרים מעיני בני האדם, רוצים להניח ידיהם על כתב היד, כולם מאמינים שדיאנה היא המפתח להשגתו וחלקם מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי לגרום לה לשתף פעולה. אחד מאלה הוא מתיו קלרמונט מדען בעל שם, גבר עשיר, מרשים, מרהיב ביופיו (ליהקו לתפקיד הזה את מת'יו גוד. Need I say more?) וערפד בשעות הפנאי. אלא שמה שמתחיל כעניין בכתב היד מתפתח מהר מאוד לעניין באישה שמסוגלת לזמן אותו ולמרות שמת׳יו יודע מה יהיה המחיר שתגבה מערכת יחסים עם מכשפה הוא אינו מסוגל לוותר עליה.

והנה הצלחתי בפסקה אחת לרדד ספר בן מאות עמודים ומערכות יחסים סבוכות לרומן רומנטי תבניתי. סליחה. להגנתי אני אומר שמערכת היחסים המתפתחת בין דיאנה למת'יו רטטה ממתח מיני כבוש שנמתח על פני המוני רגעים ודפים, ושזה מה שעניין אותי בקריאה הראשונה. אם אתן מאלה שעפות על ספרים (כלומר – מדלגות על פסקאות פחות מעניינות כדי להגיע לעיקר) אני מניחה שתמצאו את הרידוד הזה מועיל.

ה״קריאה״ החוזרת בספר היתה כאמור באודיו. 24 שעות וקצת של קריינות שאי אפשר לעוף עליה, כלומר אי אפשר לדלג על כלום והשילוב בין זה עם ההקשבה המקוטעת גרמו לי להבין עד כמה הספר מורכב, מתעמק, מעמיק ואיטי. הו כמה שהוא איטי. איטי ברמת פירוט שלבי ההכנה והאכילה של ארוחת ארבע מנות פלוס תיאור היין שמלווה כל מנה. איטי ומייגע לפרקים. איטי, מייגע ומכשף. לפעמים היה די בפסקה בדרך מהסופר לבית כדי שארגיש שמשהו במציאות מתערער לי.

ואז נוספו לחיי המכשפות האחרות. אחותו של צייד המכשפות של בת׳ אנדרדאון. גם בספר הזה יש מת׳יו. מת׳יו הופקינס. הוא היה דמות אמתית לגמרי שחיה במאה ה-17. והוא רדף נשים מסוגה של דיאנה בישופ. רק שלהבדיל ממנה הן לא היו באמת מכשפות אלא נשים חלשות ומוחלשות. וגם את סיפורו של מת׳יו הופקינס הייתי צריכה לקרוא באטיות, בלי לדלג על שום מילה, לחפש אחרי אי דיוקים, להשוות למקור, לבדוק שלא נפלו שגיאות. ומהר מאוד שני הספרים התחילו להתערבב לי. מציאות, בדיון ובדיה. כאן נתפסת אלמנה שכל חטאה הוא שאין גבר שיגן עליה, שם מומתת מכשפה אמתית ואולי ההיפך? מת׳יו במת׳יו, אליס בדיאנה, אוקספורד של ימינו בשנת 1645 להולדת מושיענו, שדים, חתולים. הם ליוו אותי בבית ובנסיעות, בבוקר ובלילה. חלמתי מכשפות אמתיות ושאינן כאלה, וכשסיימתי סוף סוף את A Discovery of Witches  והתחלתי להקשיב לחלק השני של הטרילוגיה המצב רק החמיר כי ב-Shadow of Night העבירה הרקנס את העלילה לעבר הרחוק. נסו לנחש לאיזו תקופה.

(אנחה)

כשסיימתי לעבור על אחותו של צייד המכשפות כתבתי לשי שחסר לי רקע. הצעתי שנוסיף לספר אחרית דבר שתאיר קצת את התקופה ואת דמותו של מת׳יו הופקינס. ואם היה לי איזה שהוא ספק בדבר הקשר הקוסמי בין שני ספרי המכשפות שהזדמנו לחיי ביחד הרי שהוא התפוגג לגמרי כשהגיעה אחרית הדבר שכתב עבורנו ד״ר שי פררו ובה המשפט הבא: ״לאחר שפרש ממשרתו פרסם הופקינס ספר בשם A Discovery of Whitches ופירט את דרכי החקירה שבהן השתמש..״ הייתי שמחה להיפגש בחדר אחד עם שתי הסופרות לשיחה ארוכה על מקורות השראה, מחקר היסטורי והיכולת לכתוב ספרים כל כך מכשפים.

בחזרה אל A Discovery of Witches של הרקנס. אחרי הקריאה הראשונה לא מיהרתי להמשיך אל החלקים הבאים בטרילוגיה. היתה לי תחושה שהרומנטיקה איבדה מעט מתנופתה – פחות מתח מהסוג המיני ויותר מתח מסוג ״איך נמנע מכולם להרוג אותנו״ ובכנות, לא היה לי כוח לעוד שני כרכים עבים של עלילה מפותלת. אחרי מנוחה (וקריאה שנייה שנועדה להזכיר או לגלות פרטים שחמקו ממנו) התחלתי כאמור את החלק השני. שמונה שעות האזנה כבר מאחורי, עוד שש עשרה לפני. בינתיים מענג. איטי ומענג. אחזור לדווח כשאסיים את חלק השלישי.

סולם עלמא: כולי תקווה שרומיאו ויוליה הללו יזכו לסוף טוב.